חפצים - עיצוב הבית "שולה המוקשים" – סרט תיעודי  לא-מרפה

"שולה המוקשים" – סרט תיעודי לא-מרפה

By chayap

פורסם במדור-

// צילום מאתר פסטיבל דוקאביב מאי  2018 בסינמטק תל אביב

במסגרת 20 שנה לפסטיבל דוקאביב, 1918,"שולה המוקשים" נבחר להיכלל ברשימה לתחרות הבינלאומית.

אחרי כל שנותינו האחרונות "יד ביד" עם דעאש – מציאות ומדיה טעונת צילומים מזוויעים, ביולי 2017 כוחות עיראק הצליחו להביסם ממוסול. בעקבות נסיגת דעאש, איש מיוחד ואמיץ, הקולונל פאח'יר ברווארי, עיראקי, יוצא לפרק מוקשים ומטענים שנשארו במוסול אחרי נסיגת דעאש. "אם אטעה אמות, אבל אם אצליח, המוני חפים מפשע ינצלו". לאור משפט מאמין זה יצא האיש לשדות מוקשים, כיבישים ובתים שדעאש מילכד. "פאח'יר המטורף" תיעד עצמו בשטח, כמו סרט אקשן מטורף, אבל אמיתי", כדברי בנו.

דמיינו לעצמכם סרט באורך 81 דקות, שכל דקה בו הצופה חי (ולא צופה) מרוב מתח במציאות בו פעל פאח'יר במוסול, אשר גם כ-80% מבתיה מוקשו, מלבד הכבישים, השדות והמבנים מהציבוריים. הסרט צולם ב-close-up ומתחילתו ועד סופו נוכחים כיצד מטען נפץ אחרי מטע נפץ מנטרל הקולונל. שאלו כיצד מחזיקים מעמד 81 דקות לצפות באותו גיבור ובאותו אקט? התשובה היא שאין כמו החיים, גם בטירופם הם מרתקים יותר מכל. המתח בסרט הוא כמו ים אינסופי ועדיין המתח בשיאו מתחילתו ועד סופו. ותוך כדי חולפים אנשים, אישתו ילדיו, חיילי צבא עיראק וצבא ארה"ב, כמו תפאורה.

הסרט לוכד את הצופה לא רק במתח אלא, ואולי בעיקר דמותו של פאח'יר. האיש שקט

תרתי משמע – גם באישיותו הבסיסית  וגם במעשיו. לא מקרי ששני יוצרים שיתפו פעולה לצלם את פאח'יר תוך כדי פעולתו – Hogir Hirori  ו- Shinwar Kamal

Hogir Hirori  כורדי ממוצא עיראקי חי בשוודיה מאז היותו ילד. Shinwar Kamal

כבר החל לתעד לבד את פאח'יר, כאשר Hogir  אשר שמע על הקולונל האמיץ, פנה אליו לתעדו. הוא הפנה אותו לקמל והנ"ל הסכים לשתף, לא בקלות לשתף פעולה.

פאח'יר עבד בצבא עיראק ולאחר נפילת סאדם חוסיין ב-1903, עבר לעבוד עם צבא ארה"ב.

לפאחיר בעת הצילומים היו 8 ילדים, ויום אחד רצה לחזור למספר ימים הביתה, גם כדי לשלם חובות שכירת ביתו. ואז פנה אדם שרצה לחזור לביתו והתחנן בפניו שרק עוד פעולה אחת עליו לבצע טרם החופשה, לנקות ביתו ממוקשים. למרות אורך הסרט והמתח שאינו מרפה לרגע, מצאתי עצמי "מתפללת", לפני כל משימה, שהפעם האיש לא ימות.

המעבר מחדר לחדר ורב השיח המתנהל בינו לבין הסובבים אותו, שנותרו מחוץ לבית, היה טעון מתח ספוג חומר נפץ.

גורלו של אדם הוא תמיד גורלו של אדם הוא תמיד גורלו/הכארמה/המזל של האדם –

בחדר האחרון פאח'יר התפוצץ לאחר צלצול טלפון ממוקש.

אדם פשוט גדול! זה אשר יש לומר על קולונר פאח'יר. למרות רגל אחת שכבר נגדעה באחת הפעולות, ולמרות הידיעה שכל רגע עלול להיות הרגע האחרון, האיש מת למען הצל רבים אחרים. כמה אנשים מזן זה אנחנו מכירים?

לראות את "שולה המוקשים" הוא לצפות בשדות הקרב של עיראק, "להריח" חומרי נפץ, לשמוע הדיהם, להקפיץ את הלב ולהתפלל לטוב, בעיקר להתפלל שהאיש הטוב הזה, פאח'יר ברווארי, לא ימות. אבל…גם הוא מת … לטובת חייהם של אחרים.

הסרט ארוך לנושא, ארוך מדי, ובכ"ז הצופה אינו מבחין בפגם זה בזכות הנושא, ואישיותו של פאח'יר. ולו כ-hommage  לאיש מופלא זה לראות את הסרט.

טריילר לסרט :

סגור לתגובות.
btt