מגזין "מקו ועד תרבות"

from Line to Culture – the magazine

חפצים השנים הן 1926 ו-1929. המקום אוסטריה.<br>המראיין – העיתונאי ג'ורג' סילבסטר פיראק, יהודי אמריקאי ממוצא גרמני.<br>המרואיינים – זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין.

השנים הן 1926 ו-1929. המקום אוסטריה.
המראיין – העיתונאי ג'ורג' סילבסטר פיראק, יהודי אמריקאי ממוצא גרמני.
המרואיינים – זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין.

By Tami Klein

פורסם במדור- ,

בקריאת הספרון המכיל שני ראיונות אלו הקורא ממשיך בדיאלוג פנימי מרתק עם השואל, המשיבים לו, התקופה ועם עצמו.

אין ספק שהוצאת נהר הגדילה לעשות בהוצאה לאור שני הראיונות בספר 
פרויד מתעמת עם הספינקס   משמעות החיים על פי איינשטיין

ברשימה זאת נתמקד בעיקר בריאיון עם איינשטיין. עניינו עבורנו, תפיסת עולמו וזוויות ראייתו מקיפות, מעניינות ונוגעות בכולנו. אפילו אפשר לכתב סופרלטיבים – הריאיון של פיראק עם איינשטיין מצית את המחשבה ואת הדמיון, ומעלה בנו את מפלס האיזון.

המילים המעובות בכתבה זאת הם דגשי כותב הרשימה.

***

אבל פטורים מהתייחסות לריאיון עם פרויד, איננו. שני ציטוטים מטה יבהירו עיקרים אותם חשוב היה לנו להעלותם :

  "מה יש לך נגד החיות?" ענה פרויד. "אני מעדיף לאין ערוך חברה של חיות על פני חברה אנושית."

חפצים השנים הן 1926 ו-1929. המקום אוסטריה.<br>המראיין – העיתונאי ג'ורג' סילבסטר פיראק, יהודי אמריקאי ממוצא גרמני.<br>המרואיינים – זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין.

mahj.org

"מדוע?"

"כי החיות הרבה יותר פשוטות. הן אינן סובלות מאישיות שסועה, מתפוררת ה"אני", שנגרמת מניסיונו של האדם לסגל לעצמאות הסטנדרטים של הציוויליזציה, שהיא גבוהה מדי למכניזם האינטלקטואלי והנפשי שלו. הפרא, בדומה לחיות, הוא אכזר, אבל אין בו הרשעות של האדם המתורבת. הרשעות היא נקמת האדם נגד החברה בשל הריסונים והמגבלות שהיא כופה עליו. הנקמנות משלהבת את מתקן העולם המקצועי ואת הרכלן . ייתכן שהפרא יעדיף את ראשך, יאכל אותך, יענה אותך – אבל הוא יחסוך ממך את אותן דקירות קטנות אשר עושות לעיתים את החיים בחברה מתורבתת כמעט בלתי נסבלים. מרבית ההרגלים, ההתמכרויות והמוזרויות של האדם; הרמאות שלו, הפחדנות, חוסר יראת הכבוד – מקורם באי-יכולתו להסתגל לגמרי לציוויליזציה מורכבת. זו התוצאה של הסכסוך בין הדחפים שלנו והתרבות שלנו. כמה יותר מהנים הם רגשותיו הפשוטים, הישירים והנלהבים של כלב כשהוא מנענע בזנבו או נובח בשל מורת רוח!"….

"אני שמח (עונה העיתונאי) שהכלב שלי אינו יכול לקרא. אין ספק שהוא היה פחות רצוי בביתי אילו יכול היה לנבוח את דעתו על טראומות נפשיות ותסביכי אדיפוס! גם בשבילך, פרופסור, הקיום הוא מסובך מדי. אבל נראה לי שאתה עצמך אשם במידה מסוימת בתסבוכות של הציוויליזציה המודרנית. לפני שהמצאת את הפסיכואנליזה לא ידענו שהאישיות שלנו נשלטת על ידי המון לוחמני של תסביכים מעוררי התנגדות ביותר. הפסיכואנליזה עשתה את החיים לפאזל מסובך."

"אין הדבר כך, השיב פרויד, פסיכואנליזה עושה את החיים פשוטים יותר. אנו משיגים סינטזה חדשה אחרי אחרי האנליזה. פסיכואנליזה מסדרת מחדש את הדחפים המפוזרים במבוך ומנסה ללפף אותם סביב הסליל שאליו הם שייכים. או, בשינוי המטפורה, היא מספקת לאדם את החוט אשר יוליך אותו אל מחוץ למבוך של הלא-מודע שלו עמו."

"אף על פי כן, (תשובת  העיתונאי) למראית עין נראה שחיי אנוש לא היו אף פעם מסובכים כל כך. ובכל יום, רעיון חדש שאתה או אחד מתלמידיך מעלים, עושות את התנהגו האדם חידתית יותר ומלאת סתירות." (עמ' 30-32).

 

"אתה עדיין שם דגש מיוחד על מיניות?", שואל העיתונאי.

  "אענה לך במילותיו של המשורר שלכם, וולט ויטמן :

 

      "אישה לי מחכה: כוללת היא הכול, אין חסר דבר,

       אבל הכול היה חסר, אילו חסר המין, או אילו לחו

       של הגבר הנכון חסר היה."

(מתוך – אישה לי מחכה, בתוך עלי העשב, מאת וולט ויטמן))

(עמ' 33).

***

בהתרשמותו וחוות דעתו של ג'ורג' פיראק מאלברט איינשטיין באה לידי ביטוי הערכה גדולה, לא רק להישגיו המדעיים של איינשטיין, אלא גם מביטויו ותפיסת עולמו של איינשטיין כבן אנוש.. מספר קווים לתפשיתו ולדמותו של איינשטיין הבאים לידי ביטוי בריאיון :

"מאבקיו של איינשטיין עם הגורל לא הותירו טעם מריר על לשונו, כל תו מתווי פניו מביע טוב לב, אך מעיד גם על גאווה נחושה….הוא חש שעליו לשמר בכל מחיר את היושרה של נשמתו." (עמ' 52)…

"אם לא הייתי פיזיקאי, קרוב לוודאי שהייתי מוזיקאי. לעיתים קרובות אני חושב במוזיקה, אני חולם בהקיץ במוזיקה, אני רואה את חיי במושגים של מוזיקה…אני יודע שאני שואב את רוב השמחה בחיי מן הכינור." (עמ' 56)

"הוא אדם חברתי. הוא אוהב לנהל שיחות שקטות סביב שולחן האוכל שלו עם ידידים."

איינשטיין נולד ב-1879 בגרמניה. הוא התחנך בגרמניה, באיטליה ובשוויץ, והוא היה בעל אזרחות גרמנית ושוויצרית. "כאדם עני, יהודי, סוציאליסט ופציפיסט…ענוותו בעצם עוצמת המוניטין שלו." (עמ, 62).

– "הקריירה שלי נקבעה לא על ידי הרצון." (מציין איינשטיין)

בהיותו דטרמיניסט, אין איינשטיין מאמין ברצון חופשי. מידת החופש בידי האדם : "אני שותף להשקפתו של שופנהאור, הטוען שאנחנו חופשיים לעשות מה שאנחנו רוצים, אבל אנחנו יכולים לרצות רק מה שאנחנו חייבים…"

"אתה מתכוון לומר שלא אתה בחרת בקריירה שלך אלא שכל מעשיך נקבעו מראש על ידי כוח מחוץ לעצמך?" שאלתי.

"ללא ספק הקריירה שלי לא נקבעה על ידי הרצון שלי אלא באמצעות כמה גורמים שאין לי שליטה עליהם – בעיקר אותן בלוטות מסתוריות שבהן הטבע מכשיר את מהותם של החיים, ההפרשות הפנימיות שלנו," השיב איינשטיין.

"אולי זה יעניין אותך, הערתי שהנרי פורד אמר לי פעם שגם הוא לא עיצב את חייו שלו אלא כל מעשיו נקבעו על ידי קול פנימי."

"פורד, ענה איינשטייו, יכול לקרא לזה קולו הפנימי. סוקרטס כינה זאת הדמון שלו. אנחנו, המודרניים, מעדיפים לדבר על בלוטות והפרשות פנימיות. כל אחד מסביר בדרכו שלו את העובדה שאינה ניתנת להכחשה שהרצון האנושי אינו חופשי."

אשליית החופש

למרות הכתוב מעלה, בהיות איינשטיין פציפיסט ואינטרנציונליסט, הוא "התגלמות האנטיתזה לדיקטטור", מדגיש פיראק, "אף שהוא מכחיש באופן פילוסופי את חופש הרצון, הוא מתנגד אפילו יותר לכל ניסיון לתחום את המרחב המוגבל שבו בן אדם יכול ליהנות מאשליית החופש." (עמ' 68).

חכמה גדולה יש באשליית החופש. הדגשתה מאיר שוב ראייתו של איינשטיין לעומק ולרוחב ההתנהגות האנושית. לעיתים אשליית החופש היא מרכזית ואף מכרעת בהתנהלות האנושית. ההיסטוריה ללא ספק יודעת להצביע על אין סוף המהפכות שמקורם בתחושת הגבלת החופש לאחריהן הולידו אשליית חופש חדשה, שגם היא התנפצה אחרי זמן מה. חישבו ולו רק על עלייתו של הקומוניזם, לפני ואחרי, ותמונת הרצון, החופש ואשליית החופש תוסבר מעצמה.

ומקומה של הנפש?

"בעוד שהיסטוריונים ופילוסופים מטריאליסטים מתעלמים מהוויות נפשיות, השיב איינשטיין, פרויד נוטה להדגיש את חשיבותן יותר מדי. אינני פסיכולוג, אבל נראה לי שדי ברור שגורמים פיזיולוגיים, בייחוד בלוטות הורמונים, הם השולטים בגורלנו." (עמ' 65)

מעניין מאד לקרא התייחסותו של איינשטיין לפסיכואנליזה. בקצרה  – "אבל נדמה לי שהפסיכואנליזה אינה תמיד מועילה. יתכן שלא תמיד רצוי להתעמק בלא-מודע… "   (עמ' 66).

אל תפסחו על הסיפור של הנדל והקרפדה ,אותו מספר איינשטיין לאימו תפסיתו על הפסיכואנליזה. הוא סיפור מרתק!

– התקדמות אנושית קורית עם השנים? האדם לומד מהעבר?

"ההתקדמות היחידה שאני רואה היא ההתקדמות באירגון," השיב איינשטיין. "האדם הפשוט אינו חי מספיק זמן כדי שיוכל להפיק תועלת משמעותית מניסיונו האישי. נדמה לי שאיש אינו מפיק תועלת מניסיונם של אחרים. בהיותי גם אב וגם מורה אני יודע שאיננו יכולים ללמד את ילדינו שום דבר. איננו יכולים להעביר להם לא את ידע החיים שלנו ואל ידיעת המתמטיקה. כל אחד צריך ללמוד את השיעור שלו מחדש."

"אבל, הערתי, "הטבע מגבש את חוויותינו. ניסיונות החיים של דור אחד הם האינסטיקטים של הבא אחריו."

"אהה, ציין איינשטייין, "זה נכון. אבל נדרשו לטבע עשרת אלפים או עשרה מיליון שנים להעביר התנסויות תורשתיות או מאפיינים. נדרשו עידנים לפני שהדבורים והנמלים למדו לסגל את עצמן לסביבתן בצורה כה נפלאה. נראה כי בני אנוש, לדאבוננו, לומדים לאט יותר מחרקים." (עמ' 67-68).

– אינטואיציה, השראה ודימיון.

"אם אנחנו חבים כה מעט ללמידה מניסיונותיהם של אחרים, איך אתה מסביר את הקפיצות הפתאומיות קדימה בתחום המדע? למה אתה מייחס את התגליות שלך, לאינטואיציה או להשראה?" שאלתי.

"אני מאמין באינטואיציות ובהשראות…אני מספיק אמן כדי לשאוב באופן חופשי מן הדמיון שלי. הדמיון חשוב יותר מהידע. הידע מוגבל. הדמיון חובק עולם.", השיב איינשטיין.    (עמ' 69).

– לאומנות וגזע

"האם אתה רואה עצמך כגרמני או כיהודי?" שאלתי.

"בהחלט אפשרי להיות שניהם בה בעת," ענה איינשטיין. "אני רואה את עצמי כבן-אנוש. לאומנות היא מחלת ילדות. זאת החצבת של המין האנושי." (עמ'71).

"איך, אם כן, אתה מצדיק לאומנות יהודית?"

"אני תומך בציונות, השיב פרופסור איינשטיין, למרות שמדובר בניסיון לאומי, כי הדבר נותן ליהודים אינטרס לאומי משותף. לאומנות זו אינה מהווה סכנה לעמים אחרים….."  (עמ' 71)

אין ספק שכולנו, כולל פרופסור איינשטיין, הולכים לעיתים בין הטיפות, כי אלו החיים. יהדותו ברורה לאיינשטיין ללא כל עוררין – למד תנ"ך ותלמוד בילדותו, מעולם לא הכחיש יהדותו והמסורת היהודית יקרה לו.

ובנושא גזע? "גזע הוא הונאה. כל האנשים המודרניים הם מסה של כל כך הרבה תערובות אתניות עד כי לא נשאר גזע טהור.", ציין איינשטיין. (עמ' 72).

גורל/מכתוב ו…צניעות, שעדיין לא ציינו.

"אינני זוקף לזכותי כלום. הכול נקבע, ההתחלה כמו הסוף, על ידי כוחות שאין לנו שליטה עליהם. הדברים נקבעים לחרק כמו לכוכב. בני אדם, ירקות או אבק קוסמי, כולנו מרקדים לצליליה של מנגינה מסתורית אשר מנוגנת במרחק על ידי נגן בלתי נראה."  (עמ' 75).

חפצים השנים הן 1926 ו-1929. המקום אוסטריה.<br>המראיין – העיתונאי ג'ורג' סילבסטר פיראק, יהודי אמריקאי ממוצא גרמני.<br>המרואיינים – זיגמונד פרויד ואלברט איינשטיין.

www.nahar.co.il

      btt