התערוכה במוזיאון 'אנו', מוזיאון העם היהודי, מעניינת ומרתקת ממספר זוויות ראייה – א', זהו מסמך יוצא דופן על תקופה מלפני 100 שנה, על נשים יהודיות צלמות, ב', כיצד הצלמות היהודית בנו את עיסוקן לעומק והצליחו להביאו למימד רפורטז' ולמימד אמנותי, ג', בעשייתן, הצלמות היהודיות דאז חדרו לפעילות פוליטית אקטיבית, דוגמת Maria Austria ו- Julia Pirotte פעלו ברזיסטאנס בצרפת ובהולנד, והתמודדו עם ממדים ליברליים, בביטוי קולן כנשים.

פן נוסף, היסטורי – הצלמות החלוצות היהודיות, בעיקר ממערב אירופה בין שתי מלחמות עולם, גורלם מבטא את הגורל היהודי בתקופה כה סוערת  – חלקן התפזרו בעולם, מעטות עלו לארץ וחלק אף נספו בשואה. אין ספק שהתערוכה מהווה גם תיקון מה לנשים צלמות אלו.

חלקן מהצלמות דאז למדו צילום ופרסום בבתי ספר נחשבים, דוגמת הבאוהאוס'. גם הטכנולוגיה דאז תמכה בעיסוקם – מצלמה שאפשר לתלות על הצוואר וללכוד בעזרתה ייחוד זווית הבחנתן. צלמות חלוצות אלו בעצם עסקו גם באמנות בתחילת הכרתה – מעין זרם חדש – 'האוביקטיביות החדשה', לדוגמת Greti Deutsch צילמה באנגליה רכבות הילדים היהודיים שנאספו באירופה והובאו אליה, למדינת מקלט.

רוב הצלמות היהודיות החלוצות הצליחו לשרוד, כאשר בחושיהן קלטו לאן נושבות הרוחות, והתפזרו בעולם – בעיקר הגיעו לארגנטינה, לאמריקה ולישראל . Yva, אשר הייתה בעלת סטודיו מפורסם בברלין וחשבה שבזכות מעמדה וההכרה בייחוד עסוקה "לא ייגעו בה", נספתה בשואה, כנראה במיידנק.

נושא נוסף שהתערוכה מהדהדת הוא, כמובן, גורל העם היהודי – אז וכיום. שימו לב להד הבא לידי ביטוי בתערוכה, בסרטונים, בדיאלוגים בין הצלמות העכשוויות  לצלמות החלוצות.

העבודה על התערוכה ב'אנו' ערכה 8 שנים והייתה צריכה לעלות ב-7.10. במקומה עלתה תערוכה 'דחופה' יותר – על 7.10. כמובן. העיכוב ההיסטורי הזה, למרבה הפלא רק השביח את התערוכה על הצלמות החלוצות – במחשבתם של האוצרים עלה הרעיון לעורר דיאלוג בין הצלמות החלוציות לצלמות יהודיות ולא-יהודיות בארץ ובחו"ל. מחשבה זאת פתחה דיאלוג מרתק נוסף. 20 צלמות עכשוויות אליהן פנה האוצרים נענו בשמחה למוצע להן, למרות מקומה של ישראל בעולם כיום. כל צלמת עכשווית בחרה צלמת אחת מתוך הצלמות החלוצות וביטאה ההתכתבות ביניהן במילים ובהצגת עבודות המתכתבות בתפיסתית ומקצועית. לכל דיאלוג כזה צולם סרטון בן 3 דקות. האוצרים עשו עבודה ייחודית בדרך הצגתם של הדיאלוגים.  צפו בשני הסירטונים מטה. מרתק :

סיסמה לסרטים – 2121

Julia Pirotte & Avishag Shar Yeshuv

https://vimeo.com/1092035662

YVA & Michal Chelbin

https://vimeo.com/1090181775

ה"איך" של האוצרות בתערוכה זאת היא בבסיס עניינה ואיכותה, לדוגמא לכל המתואר מעלה, על אחד הקירות מוקרנות משפטי מפתח של הצלמות בראייתן את אמנותן. פן נוסף מרתק. מספר דוגמאות :

Lisette Model 

“המצלמה היא גלאי. אנחנו מצלמים לא רק מה שמובן לנו, אלא גם מה שאנחנו לא מודעים לו.”

"צלמי מהבטן"

Lotte Jacobi

"אני מצלמת דיוקנאות כי אני אוהבת אנשים ורוצה לחשוף את האישיות שלהם"

Julia Pirotte

“רציתי להותיר מעט היסטוריה – מה זאת מלחמה, מה זה כיבוש, מה זה נאציזם. והמצלמה שלי עזרה לי. היא תמיד הייתה איתי."

Gerte Stern

"הינו הדור הראשון של נשים בגרמניה שיכלו לעבור לעיר, לגור לבד ולא להיחשב זונות."

Doroty Bohem

“צילום מספק את הצורך העמוק שלי למנוע מדברים להתפוגג. בצילום אני מנסה ליצןר סדר בכאוס, לאתר יציבות בזרם שוצף ועופי במקומות הכי פחות צפויים."

תודו, קוראים יקרים – לו רק המשפטים מעלה מפי הצלמות היהודיות החלוצות, מאירים מחשבה ועשויה לשנות התייחסות.

בנושא ייחוד האוצרות בתערוכה זאת, הוסיפו ההשתקפות של הדמויות של הצלמות החלוצות בקיר נגדי, וכך אפשר להבין א' –  ששניים מהאוצרים בהשכלתם גם קולנוענים (מיכל הומינר ואסף גלאי), וב' – כמה מחשבה מקורית באה לידי ביטוי בתערוכה זאת.

קוראים יקרים, התערוכה "20&20 – עדשה משלי" היא בעיני תערוכה ברמה גבוהה ביותר ברמה בינלאומית. חייבים לבקר בה קודם כל למען עצמכם, שנית – כ- homage לצלמות היהודיות מלפני מאה שנה ולצלמות היהודיות והלא-יהודיות העכשוויות הבאות לידי ביטוי בה, וגם למען הגאווה התרבותית היהודית והישראלית ברוח המחשבה של כל העוסקים במלאכה היצירתית הבאה לידי ביטוי בתערוכה זאת.

Else Ernestine Neuländer-Simon- Yva  – 1900–1944) הייתה צלמת גרמנייה-יהודייה פורצת דרך, שצילומי האופנה והדיוקנאות שלה זיכו אותה בשבחים בתקופת רפובליקת ויימאר. היא פתחה סטודיו בברלין ב-1925 (שם העסיקה בין היתר את הלמוט ניוטון הצעיר, שעדיין נקרא אז הלמוט נוישטטר), זכתה להצלחה ניכרת והתנסתה בין היתר בטכניקות מתקדמות כמו פוטומונטאז' ובכתבות-צילום. עבודותיה פורסמו בין היתר בכתבי-העת "Die Dame" ו"Uhu". ב-1938, לאחר עליית הנאצים לשלטון, נסגר הסטודיו שלה. ארבע שנים לאחר מכן נעצרה בידי הגסטאפו, וככל הנראה מתה במחנה הריכוז מיידנק.

Lotte Jacobi (1896–1990) הייתה צלמת גרמנייה-אמריקאית, שצילמה דיוקנאות מרשימים של איקונות תרבותיות רבות במאה העשרים, ובכללן אמנים, סופרים ופוליטיקאים. עבודותיה מצטיינות בעומק ובדינמיות, ונודעו בזכות יכולתן ללכוד כביכול את לוז אישיותם של מושאי הצילום. יעקובי נמלטה מגרמניה הנאצית לארה"ב, שם התיישבה בניו יורק והמשיכה להשיא תרומה משמעותית לאמנות הצילום המודרני.

אוצרת ראשית – ד"ר אורית שחם גובר

אוצרי התערוכה – מיכל הומינר ואסף גלאי

אוצרת משנה – רעיה ספיר

מעצב –  כפיר מלכא

הקמה – טוקן  

מולטימדיה – איתי גלבוע 

תאורה – יאיר מזרחי