בספרו של נורמן לברכט, "גאונות וחרדה", קראתי לראשונה את המשפט – תגיע השעה, יגיעה האיש. החכמה וצורת האמירה הביאה אותי למחשבה מהיכן אמירה זאת.

בחנות הספרים ליד ביתי הוצע לי קובץ סיפורים קטן ביום בו חיפשתי "סיפור מעניין". עד אותו יום לא הכרתי את הסופר הארגנטינאי אדוארדו ברטי.

ישנם רגעים במפגש בין תכנים, סיטואציות כקורה, כצופה, אתה נלכד. כך הרגשתי בצפייה בסרט הדוקומנטרי – My octopus teacher.*

 "אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז , הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה "לדעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר."

בהמשך להיגדים של אנשים חכמים, בעקבות הספר "מחשבות לעצמי" של מרקוס אורליוס, הגיעו לתא הדואר שלי מספר היגדים של אלברט איינשטיין. כה מאירי עיניים וכה חשובים, שהגעתי למסקנה לא לשמור אותם רק לעצמי. מקווה שגם לכם הם יאירו מחשבה

כמו כל תבנית, גם דעתנו על הקיטש ידועה מראש. וכמו כל תבנית, רצוי מדי פעם לאווררה, כדי לוודא שאולי הגיע זמנה ללבוש פנים חדשות.