לעתים עולה מחשבה שיריעתה קצרה מלהכיל כתבה. למרות היריעה הקצרה היא לוא דוקא פחותה בחשיבותה.
סרט חדש, מ- 1920, בכיכובה יוצא הדופן של Andra Day ובבימויו של Lee Daniels, עומד לצאת לאקרנים. עוצמתה של בילי הולידיי, קולה הממיס והכובש, והגזענות המכה באגרופים בארה"ב של שנות ה- 40, מחזיק קהל במשך 130! דקות המום, כואב את כאבה של בילי הולידי, מבלי להרפות לרגע.
גבולות הקוגניציה האנושית, ובעיקר המיסטריאניזם והכוונה? כפשוטו – תעלומות
השנים האחרונות עברו על חלקים מהעולם במאורעות מורכבים עד קשים. שני יוצרים – סופרת אנגליה ומאייר שבדי, איחדו כוחות והוציאו לאור ספר ילדים. יצירת אמנות.
הקטע מטה, באנגלית, הרץ ברשת, משקף בצורה יוצאת דופן בהירה חשיפתנו במישוריו השונים של העולם הדיגיטלי. זאת סאטירה כואבת.
בספרו של נורמן לברכט, "גאונות וחרדה", קראתי לראשונה את המשפט – תגיע השעה, יגיעה האיש. החכמה וצורת האמירה הביאה אותי למחשבה מהיכן אמירה זאת.
בחנות הספרים ליד ביתי הוצע לי קובץ סיפורים קטן ביום בו חיפשתי "סיפור מעניין". עד אותו יום לא הכרתי את הסופר הארגנטינאי אדוארדו ברטי.
ישנם רגעים במפגש בין תכנים, סיטואציות כקורה, כצופה, אתה נלכד. כך הרגשתי בצפייה בסרט הדוקומנטרי – My octopus teacher.*
ברכה – לשנה טובה, מבורכת בשמחה, באהבה בין כולנו ובתוך תוכנו. אמן.
לעוצמה ויזואלית כוחות משלה. בעיקר כשהיוצרים זכו במתת אל – הכישרון ליצור תחושות. ענבל פינטו ואתגר קרת חברו לראשונה ויצרו יצירה ללא קופסא מוגדרת – סרט-סיפור-איורים-תנועה-משחק-מוסיקה ומעל הכול – אסתטיקה מרגשת.
קראתי עכשיו בניו יורק טיימס שהגורם המרכזי האחראי לא רק לכל מחלות גופנו ונפשנו, אלא גם לרוב צורות ההתנהגות והתגובתיות האוטומטית שלנו, יסודו בגנטיקה שלנו.
