לעתים עולה מחשבה שיריעתה קצרה מלהכיל כתבה. למרות היריעה הקצרה היא לוא דוקא פחותה בחשיבותה.
"אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז , הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה "לדעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר."
בתוכניתו של יצחק נוי על ההחלטה של ממשלת גרמניה להפעיל את הפתרון הסופי של השמדת היהודים
גבולות הקוגניציה האנושית, ובעיקר המיסטריאניזם והכוונה? כפשוטו – תעלומות
השנים האחרונות עברו על חלקים מהעולם במאורעות מורכבים עד קשים. שני יוצרים – סופרת אנגליה ומאייר שבדי, איחדו כוחות והוציאו לאור ספר ילדים. יצירת אמנות.
הקטע מטה, באנגלית, הרץ ברשת, משקף בצורה יוצאת דופן בהירה חשיפתנו במישוריו השונים של העולם הדיגיטלי. זאת סאטירה כואבת.
בספרו של נורמן לברכט, "גאונות וחרדה", קראתי לראשונה את המשפט – תגיע השעה, יגיעה האיש. החכמה וצורת האמירה הביאה אותי למחשבה מהיכן אמירה זאת.
