כשעה וחצי טיסה מישראל נמצא האי היווני רודוס, מהווה יעד מושלם עבור חופשה עם ילדים. זהו האי המזרחי ביותר ביוון ומיקומו בים האגאי מבטיח נוף עוצר נשימה ואקלים נוח. האי לא גדול ואורכו 100 קילומטר לעומת רוחב של 40 קילומטר הנותנים יחד שטח כולל של 1,400 קמ"ר. חופים נוחים, אוכל נהדר, אטרקציות
קינוח חם של סולת, יוגורט וגבינת עיזים
הקינוח מזכיר בטעמו את הכנאפה הערבית, אבל מרקמו יותר רך והוא הרבה יותר קל להכנה. לטעמי, זה אחד הקינוחים הנפלאים שיש לנו כאן, בלבנט, במיוחד לסיום ארוחה חגיגית או להרמת המורל במסיבה שמחה; שמים את הקינוח הלוהט במרכז השולחן, וכל סועד לוקח לידו כף/מזלג ומתענג על המעדן היישר מהתבנית. שחיתות כבר אמרתי?!
"אילו ידעה העז שהיא עז, היו רגליה מסתבכות זו בזו. אילו ידע הדג שהוא דג, היה שוקע למעמקי הנהר כגוש עופרת. העז , הדג, ההר והנהר יודעים עצמם בידיעה שאינה יודעת. רק האדם מנסה "לדעת" בידיעה היודעת. על כן אין האדם מצליח להיות אדם כשם שהעז היא עז, הדג הוא דג, ההר הוא הר, והנהר – נהר."
מסתבר שאחת הפנינות הארכיטקטוניות בירושלים הוסתרו שנים מעיני התושבים, כולל העוברים לידו מדי יום. זה סיפור מעניין, המתאים לסיפורי מבנים בירושלים. מדוע "הוסתר" המבנה מעיני כל? המבנה היה בית למצורעים. נשמע נורא מצד אחד – בית מצורעים!? ומאידך ההיסטוריה שלו טומנת בו טיפול ושיקום באנשים חולים. ההיסטוריה שלו אכן מסקרנת.
בחודש ספטמבר האחרון, התמזל מזלי והפכתי לבעלים של פילאה גדולה ומרהיבה, ועמה עוד 9 תינוקות פילאה חמודים. מדובר בצמח מיוחד, כזה שלא היה מוכר למדענים בעולם עד לשנות השמונים. פילאה פפרומיודיס בחשיפה ראשונה בישראל ובשפה העברית – סיפורו של הצמח המיוחד שהגיע מסין הרחוקה ונתגלה רק לאחרונה.
קבעתי פגישה עם חברה במסעדת עפאים בבית הנסן בירושלים. החברה ציינה שהמקום – המבנה וגם המסעדה ייחודיים. למרות שחייתי בעבר בירושלים, לא ידעתי כלל על קיום בית הנסן, ולא בכדי – רק לפני מספר שנים נפתח המבנה לקהל. בעבר היה המבנה, וחומות מסביבו,
בית למצורעים שתחילת בסוף מאה 19, ב- 1887… סיפור בית הנסן בהרחבה מוזמנים לקרא במדור תיירות.
כדי שתבינו ששקשוקה לבנה אינה סתם המצאה, יש לקרא הסיפור על שני אחים – ינון והדיי עפאים, והמסופר על ידם.
בוקר. שעון מצלצל. עלטה בחוץ. התארגנות מהירה. חצי קפה פושר ומפגש עם הנהג בלובי. נסיעה לשדה התעופה לטיסת הבוקר אל מדבר הגובי. מדבר הגובי!
המטוס הקטן מיטלטל באוויר עם רוחות האביב המכות במדבר ללא רחם. מחלונות הזבוב המכני נראים מרחבי האינסוף של המדבר. מעת לעת נקודה לבנה אי שם במרחב מסמנת גר (Ger), אוהל הלבד המסורתי של הנוודים, המציין את מקום משכנה הזמני של משפחה. בוודאי רועי גמלים, בנדודיה במדבר. בקצה האופק עולה פס אבק – ככל הנראה משאית השועטת אל אחד המכרות הצצים במדבר כפטריות אחרי הגשם.
הצניעות, ולא כפוזה, היא כנראה נחלת התרבות היפנית. האקלים בו חיים מטביע חותם. ההסתפקות במועט אצל Takeshi Hosaka מפתיעה לא רק בעבודותיו, אלא גם בביתו שבנה.
חפצים – עיצוב הבית הכירו ארכיטקט צעיר – Takeshi Hosaka- החי ועובד בטוקיוביתו – Love2 House – מקווה שיכול ללמד אותנו דבר אחד או שניים על אמנות וצניעות חיים
כאשר עבר Takeshi Hosaka לטוקיו, נאלץ כלכלית לבנות לעצמו ולבת הזוג בית על 19 מטר מרובע!? טרם רואים צילומים של הבית, קשה לדמיין כיצד ניתן לחיות בחלל כה קטן המספק את כל הצרכים – פינת אוכל/פינת עבודה, מטבח, חדר שנה, מקלחת ושירותים וגינה קטנה בפתח הבית ובריכת נוי בה צפים פרחי מים, הנצפית מחדר השנה.
בימים אלו יצא לאור ספר, "אריה ארוך : זמנים, מקומות, צורות", אותו ערך האוצר יונה פישר, אשר אצר תערוכות קודמות משמעותיות של אריה ארוך, כולל הנוכחית, אריה ארוך – צורת הדבר, המוצגת עתה במוזיאון ישראל.
בוקר, התרגשות. ארוחת בוקר ובדיקה אחרונה של הציוד לפני שיוצאים לשטח. מונגוליה… מי יודע מה ממתין לנו… קצת שמענו, קצת קראנו, אבל בעיקר באנו להיות מופתעים.
מאולאן באטאר (Ulaanbaatar) יצאנו ברכבי שטח מפנקים אל מרחביה הפתוחים של מונגוליה. הנסיעה ממרכז העיר מסמנת את המעבר החד שקורה באולאן באטאר בימים אלו. מבין מגדלי העסקים המפוארים של מרכז העיר, עברנו לשכונות רכבת קומוניסטיות נמוכות קומה, וככל שהתרחקנו אל שולי העיר, צצו שכונות של אלו אשר נדדו על אהליהם אל העיר הגדולה בתקווה למצוא כאן את מזלם.
