סופו של מעשה מוצלח, כך אומרים, במחשבה אשר קדמה לו. חשבנו כי נכון להגיש לכם, קוראי המגזין, חומרים מסוג זה המעורר את המחשבה באמצעות העלאת הגיגים שהם – לטעמנו – משמעותיים. אלו הן מחשבות הנאמרות מתוך עולמם של הכותבים במדור, מהקשרים שונים ומנקודת מבט סובייקטיבית, אישית מאוד אך עם זאת רלוונטית לכל. אנו מקווים כי כתבות אלו יתנו לכם השראה ויהוו עבורכם חומר למחשבה בריאה, שאחריה עשייה מבורכת – ומוצלחת. תהנו!
ציור: Louise Bourgeois
חבר, בארץ, קיבל לאחרונה במתנה ליום הולדתו מכשיר "אלכסה" מאחיו החי בארה"ב. הופתעתי לתיאורי החבר כיצד הוא מתלהב מהמכשיר, כיצד היא מבצעת עבורו משימות, דוגמת תזכורת לקנות משחת שיניים שנגמרה. לא ידעתי איך להגיב. בעיקר הייתי מאד במבוכה, מאחר שאני מכירה את האיש הרציני, בעל ידע גדול מאד ושיקול דעת מאוזן.
לקיטש תדמית שלילית, אך אני דווקא מתייחסת אליו באהדה רבה ומבקשת ללמד עליו סנגוריה.
לקרא שירה יפנית מעולה הוא תמיד חוויה יוצאת דופן, בעיקר עבורנו, המערביים. לקרא שירה של אישה כשיבטה טויו מופלא שבעתיים – ספרה הראשון תורגם למספר שפות ונמכרו מעל 1.5 מליון עותקים. הספר תורגם גם לעברית.
את ההצגה "הדיבוק" בתיאטרון "גשר" ראיתי ב- 2014, והיא עדיין מוצגת . ימים רבים לאחר מכן התמונות הלכו איתי. ההצגה הייתה אירוע תיאטרלי מן הנדירים שיכולים להיות. קודם כל בימוי גאוני. אריה יבגני הוא אחד הבמאים יוצאי הדופן שנפלו בחלקנו בארץ מאז 1990, כאשר עלה לארץ וייסד את תיאטרון "גשר".
לאחרונה עיינתי שוב בספר יפני שקניתי לפני כשנתיים בשנחאי, המציג תכניות של מספר ארכיטקטים יפניים – סקיצות וצילומי פנים וחוץ של בתים אותם תכננו או שחיים בהם אותם הארכיטקטים.
המילה "בושה" מכווצת, יוצרת בנו תחושה קשה. מילה שהמשמעות שלה חבויה בעצם הגייתה – בושה, שה, שה… רק שלא ישמעו מה קורה כאן.
אישה צעירה, שעלתה מרוסיה כילדה, התחנכה בארץ וגם יצאה לאירופה לפרק זמן להכיר ולהרחיב אופקים, וחזרה ויוצרת בינינו,
