אחרי מלחמת העולם השנייה, החל מינואר 1946, ארגון נשים איטלקיות ( PCI), בתמיכת המפלגה הקומוניסטית האיטלקית (UDI) יזם, וגם ביצע, מחווה יוצא דופן כלפי ילדים איטלקיים מדרום איטליה – נאפולי, קאסינו וסיציליה. ילדים ממשפחות עניות מהדרום הוסעו למרכזה ולצפונה של איטליה, חולקו לפרק זמן בין משפחות עמידות, כדי לחלץ אותם מהעוני הקשה ולשפר חינוכם, ולו למספר חודשים. לרכבות שהסיעו את הילדים קראו "רכבות השמחה". מעריכים שכ- 100.000 ילדים זכו ליוזמה מבורכת זאת בין השנים 1946-1952.

הסרט 'רכבת הילדים' מבוסס גם על ספר איטלקי, בעל אותו שם, אותו כתבה Viola Ardone. הספר תורגם לכ-30 שפות, כולל לעברית. הסרט יצא לאקרנים ב- 2024 ומופץ ע"י נטפליקס.

הסרט משקף מציאות מורכבת, אף קשה, של מבוגרים וילדיהם, כדרכם של החיים בשולי החיים  – ילדים רעבים ודרכים יצירתיות לשרוד. והאנטיתזה של מורכבות החיים עם הגעת ילד מהדרום  למשפחה  'מסודרת' עם ארוחות מובנות מאליהן, רגשות עזים מקושיי הסתגלות, אבל גם מאהבה שנחשפת, בתוספת מורכבויות מבוגרים לא-פתורות – 'טריקולור' ילדים, נשים וגברים.

יופיו של הסרט מתבטא באווירה האוטנטית שהוא מצליח ליצור. גם כאבים קורעי לב הבעתם מתעדנת ב"איך" הם באים לידי ביטוי – שימו לב להבעות הפנים, לזוויות הצילום ואף לתרומתה של המוסיקה.

במציאות חלק מהילדים אומצו וחלקם נשארו בקשרים הדוקים ע"י המשפחות המאמצות לאורך שנים. חישבו איזו תרומה הרים ארגון הנשים באיטליה שנרתמו למעשה כה ייחודי.

מודה שמזה זמן רב לא צפיתי בסרט בעל טונוס מאופק ועדין כ"סרט הילדים", בעיקר בהיותו מבוסס על מציאות קורית אחרי מלחמת העולם השנייה. נעים מאד להיזכר.

תסריט ובימוי – Cristina Comencini
צילומים – Italo Petriccione
מוסיקה – Nicola Piovani

שחקנים:
Barbara Ronchi – Derna
Serena Rossi – Antonietta – אימו של Amerigo
Christian Cervone – Amerigo  – הילד
Stefano Accorsi – Amerigo המבוגר
**הסרט מוצג ב– Netflix