מגזין "מקו ועד תרבות"

from Line to Culture – the magazine

'לא ניתן למחוא כפיים ביד אחת'

ايد لحالها مبتزقفش

By Tami Klein

פורסם במדור- , ,

לפני מספר ימים קראתי בכתבה את הפתגם הערבי החכם הזה. אמרתי שוב לעצמי – שלא נזלזל בחכמה עממית ובדמיונה.

גם כאשר הקושי הוא גדול, גם כאשר מוותרים על 'משלנו', ואולי אף ויתור/ויתורים גדולים לטעמנו, אפוה נרוויח בעצם? מחיאות הכפיים יש בהם מלבד סיפוק, גם הרגשה טובה, שמחה וגם 'איחוד שתי כפות הידיים'.

ויש במחיאות הכפיים גם תקווה להמשכיות משותפת, כי גם היד השנייה נכחה  ש'לא ניתן למחוא כפיים ביד אחת', לכן באקט הזה גם קשרנו את הכף השנייה להמשך דרך. רווח נוסף אפשרי.

חיפשנו במקורות את חכמת הפשרה. חברה ציינה סיפור יפה, נשי, ועם   לא-מעט פיקנטריה – ספר בראשית, פרק ל', פסוקים י"ד – ט"ז.

'וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ, וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה: תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ. וַתֹּאמֶר לָהּ: הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי? וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר: אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי, וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.'

להזכיר לכולנו – לאה ורחל אחיות, בנות לבן, דודו של יעקב. בראות יעקב ליד הבאר יופייה של רחל, ביקש את ידה מאביה. האב, ביודעו שאין מחתנים הצעירה בפני הבוגרת מבין האחיות, תיחמן כך שלאה נשלחה לאוהל יעקב, מבלי לגלות החלטתו ליעקב. יעקב עבד להשגת רחל 7 שנים לתשלום המוהר, וכאשר נכח שחייב עתה לקחת את לאה לאישה, לבן הציע לו לעבוד 7 שנים נוספות עבור רחל. אהבת יעקב לרחל הייתה כה גדולה והוא עבד 14 שנה עבור רחל, אשתו השנייה.

לאה בורכה ללדת מספר בנים ליעקב, אולם רחל, אהבתו הגדולה של יעקב, לא הצליחה להתעבר. כאשר ראובן, בנה הבכור של לאה, מצא והביא לאימו צמח הדודא, לו מיוחסות גם סגולות מרפא וגם סגולה לפוריות, הציעה רחל לאחותה הבכורה עסקה –'וַתֹּאמֶר רָחֵל: לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה (הכוונה ליעקב) תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.'

הכאב – רחל שלא הצליחה ללדת, ולאה, שבעלה העדיף במשכבו את רחל על פניה – הכריע. כל אחת, לאה ורחל, ויתרה והרוויחה. הסיפור אירע באמצע המאה ה-15 לפנה"ס, בעיר חרן בארם נהריים, בעת שבתו של יעקב בבית חמו, לבן הארמי.

(ומהו נושא צמח הדודא? – על הדודא הרפואי מהלכות אגדות רבות מימי קדם. בספרות היוונית והרומית מוזכר הצמח פעמים רבות; השתמשו בו לרפואה, לטיפול בבעיות פריון, כשיקוי אהבה, כסם הרדמה, לכישוף, ולטיפול בשדים ורוחות. אף בסדרת 'הארי פוטר' הצמח מוזכר, בספר השני, כמרפא את אלה שנפגעו ממבט הבסיליסק.)

כולנו נזקקים, מדי פעם, שיזכירו לנו ש'לא ניתן למחוא כפיים ביד אחת'.

      btt