"אנשים צועקים כל העת שהם רוצים ליצור עתיד טוב יותר. העתיד הוא תהום חסרת עניין. העבר לעומתו מלא חיים, מתגרה בנו בלי די, מאתגר ומעליב. בה בעת, מפתה אותנו לשנות או להרוס אותו. הסיבה היחידה שאנשים רוצים להיות אדוני העתיד היא על מנת לשנות את העבר." מילן קונדרה

ספרו של פרופ' דוד פסיג ראוי להרבה מאד תשומת לב. הניתוח המעמיק והמניפה ההיסטורית, המאד רחבה שדוד פסיג פורש, ראויים גם להרבה מאד הערכה. כיהודים החיים בארץ ישראל, בלב כולנו סימני שאלה גדולים על עתידנו. דוד פסיג מתמודד עם הרבה מאד שאלות, חלקן קשות ביותר. הוא מוביל את הקורא, כמו מובילו ביד, בין שלושה רבדים. מעניין מאד חוף המבטחים אליו מגיע הוא בסוף הספר.

כבר בכותרת המשנה של הספר דוד פסיג שם על השולחן המהות שבגללה/בזכותה נכתב הספר – "האם וכיצד מדינת ישראל יכולה להימלט בעתיד מהמלכודת של ההיסטוריה היהודית."

תוך כדי המעבר בין הרבדים השונים דוד פסיג מנסה לדלות דפוס פעולה, שאם נכיר אותו, ונכיר בו, יתכן שהכותרת הראשית של כתבה זאת תאיר בסופו של דבר דרכו של העם היהודי ומדינת ישראל בדרך חיובית.

הדפוס עליו מצביע פסיג  – "מאורעות שהובילו פעם אחר פעם בהיסטוריה היהודית, לאסונות לאומיים -מצביע על תקופת זוהר מרשימה שאחריה תקופה של מחלוקות קשות ומאבקי דמים, ובסופו אסון לאומי."

בידי פסיג ה"איך" מספרים את העבר הוא כלי, אמצעי. "המאפשר לספר סיפור חדש ובר קיימא לעתידנו."  זהו הרובד הראשון בספר – אסמכתאות מתחומי מדע שונים – דוגמת חקר המוח, פסיכולוגיה, עתידנות – המבהירים ונותנים משקל להנחת יסוד זאת…"בדרך זאת אני מבקש לבחון כיצד ולמה עסוק היהודי זה יותר מ- 3,000 שנה בבנייתו של העם ללא הצלחה, עד כדי כך שעד היום רבים עדיין מחזיקים בדעה שהוא אינו אלא "עם עולם" ואינו זקוק לעצמאות ולריבונות ולחבל ארץ, כי מצבו טוב יותר כשהוא מפוזר בין העמים, כפי שטען דובנוב." הרובד הזה, מציף מחקרים מתחומי מדע שונים חדשני ומרתק.

הרובד העוקב "אני ניגש לבחון פרקים נבחרים בהיסטוריה היהודית בעזרת מתודולוגיה של ניסוח תסריטים אלטרנטיביים לעבר, תוך הצעת פרשנויות אלטרנטיביות להבנת הכישלונות שהובילו האסונות והחורבן שליוו את העם במשך כ- 3,500 שנה. בעזרת פרשנויות ונרטיבים אלטרנטיביים אלה, אשר חלקם נתמכים בספרות המחקר וחלקם דימיוניים בעליל, אני מצביע על דפוסים בהלך הרוח היהודי לדורותיו שאפשר והם שהביאו פעם אחר פעם  את מנהיגי העם להיכשל במשימתם העיקרית – להוביל את צאן מרעיתם בבטחה דרך מהמורות רבות. למעשה, זה ארבע פעמים שהם כמעט הביאו על העם כליה." ברובד זה מנסה פסיג לנתח דפוס התנהגותם של המנהיגים שבגללו כשלו. התקופות – עידן השבטים, עידן המלכים, עידן הכוהנים ועידן הרבנים. בחירת וניתוח המאורעות, הסיפורים, הדמויות המוארים בספר מופיעים כמו סרט נע של ההיסטוריה היהודית. בעיני הרובד הזה בספר מתואר כמעט כמו סרט מתח.

שימו לב – לפי דוד פסיג, הניסיון לאתר דפוס סיפור המעשה בעת התרחשותו הוא קרדינלי ל"איך" המציאות מתרחשת. חיתוך המציאות (כיצד מספרים את סיפור המעשה) בעת ולאחר ההתרחשות הוא הוא הדפוס והוא הוא המנוף או המכשול. חישבו על כל סיפור בחיינו – כיצד מספרים אותו לעצמנו או לאחרים הוא הוא המציאות בעינינו, אבל אותה מציאות עשויה/עלולה להיספר שונה בידי נוכחים שונים, ואז המציאות לובשת גוף אחר. וזאת רק בגלל איך היא מסופרת/מתוארת. לדעתי, המצוין בפסקה זאת מהווה נקודת ארכימדס של כל התנהלות אנושית בחיים, וגם מהווה הארה בנושא המורכב בו דן הספר. בנקודה זאת מוסיף פסיג, על סמך מחקרים, ש"האיך" מספרים את המציאות גם אשר חלפה, מכשירה כלים לבניית סיפור מציאות עתידנית.

והרובד השלישי? – ראייתו החיובית של פסיג ופתרונותיה בנושא עתידה של העידן החמישי של מדינת ישראלי. בנושא זה התנהל דיאלוג כתוב בין פרופ' פסיג לביני. מצטטת תשובתו :

"אני באמת מאמין שהילדים שלנו יצליחו במשימה ההיסטורית העומדת בפניהם משתי סיבות:

1. קודם כול, אני איש אמוני שמונחת בראשו נבואה מקדמת דנא שהבית השלישי לא ייחרב.

2. ובעיקר משום שאני מאמין מאוד בילדים שלנו ובדור שלהם משום שהם דור שונה לחלוטין מדור המדבר שלנו. אנחנו עמוסים במועקות היסטוריות שלא מאפשרות לנו להשתחרר ולהגביה רום. ילדינו יהיו חלק מדור שזה לראשונה זה אלפי שנים שהם באמת בני חורין והמסה הקריטית שלהם בישראל תעניק להם רוח גבית להצלחתם."

כל אשר נותר לכם, קוראים יקרים, רק לקרא את ספרו של פרופ' פסיג. ועל כך תודו. הכתבה רק פתחה מעט חלונות כדי לגרות הסקרנות וכדי "לא לספר" את הספר.

**מצאתי מתנה באתר של פרופ' פסיג, מתנה לכולנו –

"אם אינך הולך רחוק דיו בזיכרון העבר או רחוק דיו קדימה מתוך תקווה, העתיד שלך יתדלדל."

על הספר כתבנו לפני שנה וחצי. קשה להאמין שבפרק זמן כה קצר, תוכנו של הספר יותר מרלוונטי.

כמעט חובה לצפות בווידיאו על כל נושא עיסוקו של פרופ' דוד פסיג, 'חקר העתידים'.