'לכל קמט יש סיפור' – הוא מסוג היצירות שהלוואי וכל ילדינו יגדלו לאורן. רגישות, עדינות, רוך וחיוך – אם אפשר היה לגדול בטון מוסיקה מעין זה, פני כל חברתנו היו מתנה.

איוריה הריאליסטיים של מאיה שלייפר מבטאים ומשקפים לא רק הנאמר בטקסט אלא גם מוסיקת הדיאלוגים בין סבא ונכדו הצעיר בדרך מהגן. בצבעי פסטל, בצבעי גואש ובעפרונות צבעוניים הצליחה גם המאיירת להפוך רגעים טריוויאלים בחיי סבא ונכד לרגעים מושכי לב.

הנושא – הילד מגלה שלסבא יש "משהו" על הפנים, ומכאן פורש הסב פנים בחיי בני אדם : מתבגרים ואז יש קמטים, שמחים או מחייכים, נוצרים קמטים, סיפורים עצובים מייצרים קמטים. מינימליזם שכולו עושר – ליצור ספר ילדים בלספר "סיפור" הקמטים…

הדיאלוגים מאירי עיניים – "אבל לא אמרת ממה הם נהיו לך." והסב בפשטות צוחק, "אף פעם לא שאלו אותי שאלה כזאת…"

קטע המגע הפיזי על פני הסב בידו הקטנה של יותם הוא כמו המחזה שכולה רוך מרגש. הקמטים מקבלים חיים במילים, באיוריה של מאיה שלייפר ובציוריו של יותם אותם.

השפה בה משתמש גרוסמן? כפי שמדברים עם ילדים – פשוט, מילים  יומיומיות :

"כמה מהקמטים שלי נהיו לי כי אני כבר מבוגר.", אומר סבא, "ואחרים נהיו לי בגלל כל מיני דברים שקרו לי בחיים. דברים שמחים ודברים עצובים."

רגע יהלום בספר :

"אבל יש לי גם קמטים אחרים",

אמר סבא. "למשל הקמט הזה                                                                       

כאן, בלחי. אני כמעט בטוח                                                             

שהוא התחיל לי כשאתה נולדת."

……

"יותם נוגע בקמט הזה. התרגשות עוברת בגוף שלו.                               

"אני ממש בטוח שזה הקמט שלי", הוא אומר בלחש, …"

ההתרגשות קורית גם אצל הקורא. כך נולדים מנעדים רגשיים בין גרוסמן לקורא. וכאן גדולתו הלא-מעורערת.

הוצאת ספרים עם עובד בע"ם – www.am-oved.co.il