שני אמנים בעלי שעור קומה בינלאומי – אורי ריזמן ויחיאל שמי – מוצגים עתה בקבוץ כברי, בגליל המערבי. שניהם היו חברי הקבוץ מאז הקמתו ועלייתו על הקרקע ב- 1939 ב'בית הערבה', בצפון ים המלח.

בבית הערבה ו"למרות תנאי מזג האוויר והתנאים הקשים סביב, הצליחו החברים לקיים חיי קהילה ומשק חקלאי. את פרנסתם מצאו כעובדי חברת אשלג א”י בע”מ שתרם את הקרקע, המים, החשמל והתחבורה כמו גם את בניית המבנים הראשונים. בפקודת המטה הכללי ב-20 במאי 1948 נעזב הקיבוץ והחברים הלוחמים הועברו בסירות למחנה סדום בדרום ים המלח. שם התבצרו במשך שבעה חודשים ולחמו כחיילי צה”ל נגד כוחות הלגיון הירדני. הילדים והאמהות הועברו בהטסה לתל אביב ומשם לקיבוץ שפיים שאירח אותם בתקופת מלחמת השחרור. חברי הקיבוץ, שנאלצו לנטוש את בית הערבה, הקימו את קיבוץ כברי וקיבוץ גשר הזיו בגליל המערבי."

אכן, למרות הקשיים של טרם ולאחר הקמת המדינה ב- 1948, כל אחד משני האמנים הצליחו לבוא לידי ביטוי. הרקע ההיסטורי ממסגר את קרקע צמיחתם, וכמובן גם מקרין על ביטוים.

אורי ריזמן נולד ב-1924 בלבנון, בצור, לפי בקשת האם ללדת שם. המשפחה עלתה מתחום המושב עם העלייה השלישית והייתה חלק מגדוד העבודה. עם השנים עברה המשפחה לירושלים ולאחר מכן לת"א. אורי למד בגימנסיה. כשרונו  האמנותי בא לידי ביטוי מגיל מאד צעיר. האם, שחקנית תיאטרון, השאירה בו רשמים מורכבים ועוצמתיים. בסרטו של הבמאי שי עמית על אורי ריזמן באים לידי ביטוי  רשמי האם הלא-פשוטים על הילד.

עצמתן הרגשית של היכולות האמנותיים של אורי ריזמן לא רק ניבטים מהבד אלא גם מצליחים ליצור דיאלוג מתמשך עם המתבונן. הצבעים העזים והקווים הזורמים מבטאים את עולמו הרגשי העוצמתי.

וידוי אישי – בתקופת חיי בקבוץ כברי, ההיכרות שלי עם אורי ריזמן התגלגלה למספר הקלטות, על קסטות דאז, מתוך סקרנות על יצירה אשר פרצה בעוצמה לא רק באמצעות המכחול והשפכטל, אלא במונולוגים מטלטלים בביטוים. הייתי אז אישה צעירה שהמפגשים עם אורי חשפו זוויות של ביטוי יצירתי שלא הכרתי עד אז. לעיתים היה מורכב להביט באורי עובד, יוצר ומבטא רגשותיו ועוצמתו. היו ימים שנפשו הקרועה לא מצאה מנוח, ולמרות הקושי להיות נוכחת באטליה, הסיטואציה הפנטה אותי. ולא בכדי.

"אני בתור אמן, מרגיש צורך בתוספת קומוניקציה, ותוספת זאת מבטאת בקומוניקציה עם הנוף. והנה לאחר שנים רבות של קומוניקציה , הרגשתי שאין לי סיפוק ממנה בלבד. ניסיתי להתמודד עם המגע הקומוניקטיבי עם בני אדם. כך הגעתי אל ציורי הפורטרטים… ישנם אמנים שיש להם קשיים קומוניקטיביים ואת כל הלהט, הערגה לקומוניקציה הם מוסרים בציור. אני לעומתם לא יכול לצייר בלי המגע הקומוניקטיבי. באתי למסקנה שציור זו צורת תקשורת."

יכולתו של אורי ריזמן לבטא בקו ובצבע איש, אישה, ילד וילדה ונוף – יתכן שלא יימצאו המילים המתאימות לבטא אותה – יש רק לצפות ביצירותיו, ולנהל איתן דיאלוג אישי פנימי. התמורה תרגש. ללא ספק.

יחיאל שמי, איש בעל מודעות עצמית גבוהה ברצונו לבוא לידי ביטוי אמנותי. אין ספק שבחירתו המרכזית להתבטא באמצעות עוצמת הברזל התאימה לרצון הפנימי שלו. פסליו אומרים את האיש, הבחנותיו האמנותיות, המופשטות והוויזואליות. שמי עומד יציב על קרקע נופי הגליל המערבי וגם על כל קרקע עליו מוצבים פסליו המונומנטליים.

סיירו בגן הפסלים שליד האטליה של שמי בקבוץ, ואין לי ספק שתרגישו את האיש שיצר אותם.

יחיאל שטיצברג נולד ב- 1922, בגיל חודשיים, הגיעה משפחתו לארץ מפולין. המשפחה התיישבה בחיפה. הוא למד בבית הספר הריאלי, האליטיסטי דאז בחיפה, ובעקבות פעילותו ב'מחנות העולים' היה חלק ממקימי קבוץ 'בית הערבה'.

"לצד העבודה החקלאית עסק שמי באמנות. בתחילה יצר ציורים ורישומי נוף, ולאחר מכן עבר לפיסול. יצירותיו הפיסוליות הראשונות נעשו בחומר ובעיקר בגבס, אולם שמי זנח טכניקות אלו ועבר לפיסול באבן.

בשנת 1945  עיברת שטיצברג את שמו ל"שמי", והצטרף כשליח לפעילות תנועת "החלוץ" בארצות הברית.

ביטויו האמנויים של שמי עברו שינויים מאד מעניינים – מלבד פיסול באבן, צבע על בד, קולזים, ציור מופשט, ובסופו של דבר התבסס בפיסול בברזל. בדרכו הבטוחה כאמן שיש לאפשר לו ביטוי אמנותי, הצליח שמי לבסס הכרה בקיבוץ דאז, שגם ביטוי אמנותי יהיה מוכר כענף בקיבוץ.

ב- 1986 יחיאל שמי קיבל פרס ישראל ופסלים, לא מעטים, מבטאים עוצמת האיש באתרי תרבות וישובים, דוגמת – תיאטרון ירושלים, אוניברסיטת תל-אביב, הספרייה הלאומית בירושלים, עיריית שלומי, לוחמי הגיטאות, תל חי, אכזיו, בנק ישראל ועוד.

שני אמנים עוצמתיים החיים באותה חברה קיבוצית, המסגרת לא יכלה להקל על הדיאלוג ביניהם. רק הפריזמה שאחד הוכר כענף יצרני והשני לא זכה לו, אולי עשויה לחשוף את הקשיים. ולמרות זאת – קראו הספדו של יחיאל שמי על קברו של אורי ריזמן. ההיכרות לעומק, עד נימי הלב וביטויי הבטן נכחו אצל כל אחד מהם על האדם והאמן השני. והרי זה מובן – כדרכם של חיים שיתופיים בקיבוץ.

הספדו של יחיאל שמי ליד קברו של אורי ריזמן :

שני ספרי ילדים ייחודיים יצאו לרגל התערוכה. מומלצים מאד.

ניתן לרכוש בתערוכה:

שלושת מוקדי התערוכה בקבוץ כברי :

 *גלריה שיתופית כברי: מנהלת ואוצרת תמר הורביץ ליבנה,
טל:  054-7440954 tamarlivne@gmail.com  
שעות פתיחה: ה' 8–16, ו' 11–14, שבת 11–15
ניתן לתאם ביקורים בהתאם לבקשות בנייד 0547440954

** אטליה שמי: מנהל נמרוד כנעני,
טל: 050-3794616, 04-9952709, shemi@kabri.biz 
אוצרת סמדר שינדלר. שעות פתיחה: ב'–ה' 11–15, שישי 11-14, שבת 11–15.
לתיאום מראש:   052-8840215

***מרכז גוטסמן לתחריט: מנהלת עפרה רעיף,
טל: 052-801155   workshop@kabri.biz       
שעות פתיחה: א'–ה' 8-15:30,       
שישי 11-14, שבת 11–15