לפני שנים, כאשר קראתי סיפרה של כריסטאין נואת'רופ, רופאה גינקולוגית אמריקאית, גופה של אישה – תבונתה של אישה" (ראה כתבה במגזין "חפצים", "מקו ועד תרבות", גליון יוני 2009, http://181.224.152.232/~hafatzim/?CategoryID=180&ArticleID=78), התוודיתי לראשונה לעומק ההבדלים הפיזיולוגיים ומכאן הנפשיים, הרגשיים והפרצפטיביים של נשים. כאשר שאלנו את פרופ' מרק גלזמן כיצד הגיע לנושא סיפרו, כתב לנו ש"בשנת 2008 הוא קרא ספר שנכתב לקהל הרחב ע"י קרדיולוגית מניו יורק, שכתבה על הבדלים בין גברים לנשים בתחום זה. הוא הבין שיכול להיות כאן משהו מדהים שיחולל מהפכה חשובה מאוד."

ולפני הכל קראו ציטוט יפיפה המובא בבראשית הספר של פרופ' גלזמן, מפי סבו של עמוס עוז :
"האישה," אמר סבא, "נוף בכמה מובנים היא בדיוק כמו אנחנו. ממש בדיוק. לגמרי. אבל בכמה מובנים אחרים," אמר, "האישה היא לגמרי אחרת. מאוד-מאוד לא דומה."
כאן הפסיק ושוב הירהר בזה קצת, אולי העלה בזיכרונו תמונות-תמונות, פניו אורו בחיוכו הילדותי, וכך סיכם את תורתו:
"אבל מה? באיזה מובנים את האישה היא בדיוק כמונו, ובאיזה מובנים היא מאוד-מאוד לא דומה לנו – נו על זה" סיים וקם ממקומו, על זה אני עוד עובד."
בן תשעים ושלוש היה, ואלי אכן המשיך "לעבוד" על השאלה עד אחרית ימיו. גם אני עוד עובד עליה.
– עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, הוצאת כתר, 2002, עמ' 143.

רפואת מין ומגדר היא תחום חדש יחסית במחקר הרפואי. במרכזו עומדת ההבנה שתפקודן של כל מערכות הגוף שונה בין גבר לאישה. פרופ' גלזמן מציין כי "התובנה הזאת דורשת שינויי תפיסות, שינויים בהוראה ובמחקר וכתיבה מחדש של פרקים רבים בספרי הלימוד. לעובדה שמרבית המחקר על מחלות ותרופות נערך עד היום על גברים בלבד יש השלכות מרחיקות לכת על אבחון וטיפול בנשים ובגברים."

הספר דן בשפה להדיוטות שאינם מומחים ברפואה בצורה מאד בהירה על מגוון רחב של נושאים : השוני הביולוגי בין המינים וביטויו במערכות הגוף השונות, "תיכנות" העובר ברחם אימו, מקורם של כשלים באבחון, כאב וביטוייו השונים בקרב גברים ונשים, מיהו ה"מין החלש" ועוד.

הפרקים שריתקו אותי היו פרקים מס' 3 ו-4  – היבטים מגדריים של החיים התוך-רחמיים ו- היבטים מגדריים של תכנות עוברי – בריאות וחולי, בהיות העובר ראשיתו של האיש או האישה.

חדות תאור ההשפעות השונות על התפתחותו של העובר בהיותו זכר או נקבה מבהירה תמונה מאד משמעותית. הידע שהצטבר ומצטבר על תרומת הסביבה להתפתחות העובר, חשוב מאד לדעת."דוגמה נוספת לציוד באמצעים בלתי מתאימים היא תופעת השמנת היתר. אם האם לעתיד משדרת לתינוקה שהעולם שבחוץ הוא מקום קשה, עם גישה מוגבלת למזוןף העובר עשוי להכין את עצמו לאגירת קלוריות בכל הזדמנות. אם אכן נולד לסביבה דלה במזון, הרי שהוא "תוכנת" לצבירת קלוריות ומזון וכך יהיה מצויד בכלים המתאימים להתמודדות. ואולם, אם "תוכנת" לא נכון והמזון מצוי בשפע, הוא יהיה בסיכון גבוה לפתח השמנת יתר. המידע הנכון או השגוי שמעבירה לו אמו מבוסס כנראה על העלייה במשקלה היא במהלך ההיריון."
(עמ' 51-52)

"מחקרים בבני-אדם הראו כי פעוטות העדיפו טעמים שאמהותיהם נחשפו אליהם במהלך ההיריון ומחקרים רבים מצביעים על כך שלמידה עוברית אכן מתרחשת, כולל למידה של מאפייני דיבור והעדפות מוזיקליות של האם. כל אלה הם מאפיינים תרבותיים של קבוצות בני-אדם. הנה דרך מתוחכמת למדי שבה האם לעתיד משדרת מסרים על הסביבה התרבותית שאליה עומד התינוק שלה להיוולד ומכינה אותו אליה."
(עמ' 52-53)

"לכן, בסופו של דבר, לא הגנום הוא ששולט באופן בלעדי בהווה ובעתיד שלנו, אלא האופן שבו יבוא הגנום הזה לידי ביטוי. הביטוי הזה יכול להיות מושפע מהסביבה התוך-רחמית והחיצונית גם יחד, והחדשות הטובות הן שבאלה אנו יכולים לשלוט ולו חלקית."
(עמ' 45)

צוות "חפצים" ממליץ:

הסבריו של פרופ' גלזמן עשויים לשפוך אור על התנהגויות גברים ונשים ובכך להקנות כלים להבנת ולקבלת התנהגויות, אשר לעיתים אולי מבוקרות או מכעיסות – "חוקרים מארצות-הברית הראו בקרב קרוב לאלף אנשים צעירים שבמוח הגברי קיימים יותר קישורים בתוך כל המיספרה, ואילו במוח הנשי קיימים יותר קישורים בין שתי ההמיספרות.זאת אומרת שאזורים מקורבים במוח מקושרים יותר אצל גברים ואילו אזורים מרוחקים מקושרים יותר בקרב נשים. החוקרים רואים בזאת הסבר לכך שהמוח הגברי מקל על קשר בין תחושה (פרצפציה) ופעילות קואורדינטיבית ואילו המוח הנשי מקל יותר על תקשורת בין הליכים אנליטיים ואינטואיטיביים." (עמ' 56)

הספר הופיע במסגרת "אוניברסיטה משודרת" , בהוצאת משרד הביטחון. זהו ספרון מאד קריא, מרתק  במידע החשוב שהוא מביא, ובעיקר חשוב שיימצא בספרייה האישית כדי לחזור לקרא ולעיין בו. שימו לב לנתון החשוב הבא –"ההערכה היא כי צריכת אלכוהול במהלך ההיריון היא הגורם העיקרי לפיגור שכלי בארצות-הברית, יותר מכל הפגמים הכרומוזומליים גם יחד. לצערנו, לא ידוע מהי כמות האלכוהול המינימלית המותרת אחרי ההפריה ולאורך ההיריון. על רקע זה באה הכרזתו החד-משמעית של משרד הבריאות בארצות-הברית כי "שום כמות של אלכוהול אינה בטוחה לצריכה במהלך ההיריון". אין עוד ספק שצריכת אלכוהול של אישה הרה מסוכנת לעובר. כפי הנראה היא מסוכנת לו במיוחד כשהאם עדיין אינה יודעת שהיא הרה, בשבועות הראשונים של ההיריון, כאשר העובר רגיש שבעתיים לרעלים אלה. לכן אני סבור שטוב תעשה אישה אם תחדל מלצרוך אלכוהול בכל כמות שהיא לא רק כשהיא יודעת שהיא בהריון, אלא מהיום שבו החליטה על היריון. צריכת אלכוהול משפיעה באופן שונה על עוברים ממין זכר וממין נקבה – הבנים פגיעים יותר. אחת הסיבות לכך היא גנטית: אמהות מעבירות וריאציה של גן מסויים לבנים ולא לבנות. במחקר שבוצע בחולדות נמצא שהגן הזה מעלה את הרגישות לאלכוהול על ידי הפרעות במאזן הורמוני בלוטת התריס במוח העובר. מצב זה מדגים שילוב בין תורשה גנטית (העברת גן פגום מהאם לעובר) לתהליכים אפי גנטיים (שינוי הביטוי הגנטי כתוצאה מהשפעת אלכוהול)." (עמ' 61-62)

כאשר ביקשנו את דר' גלזמן להתייחס לדגשים על בנסיבתיות להולדת בן לעומת בת, הוא השיב :"הסיבה העיקרית שנולדים יותר בנים היא מקריות. אילו תאי זרע יכולים להיות X ואילו Y. הביצית היא תמיד עם מטען כרומוזונלי X והזרע יכול להיות גם וגם. תאי זרע X ו-Y מתחרים זה בזה ומבחינה סטטיסטית הכמות היא כמעט שווה, אך יש לכל אחד מהם תכונות אחרות – תאי זרע X הם איטיים יותר אך שורדים יותר זמן במערכת הנקבית ואילו בתאי זרע Y זה הפוך והם יגיעו בדרך כלל מהר יותר. רע יכול להמצא במערכת הנקבית ימים ארוכים וכאשר הביצית מופיעה התאים הזכריים שהצליחו לשרוד במערכת בדרך כלל יגיע קודם. עבור כל 100 ביציות שמופרות ע"י זרע X נוצרים כ-170 בנים אז היחס הוא לטובתם. לעומת זאת הפלות טבעיות קורות יותר בהריונות של בנים וכך נשמר איזון מסוים."