במסגרת פסטיבל EPOS , באמצע אפריל 25, הקרינו בת"א סרט שמאד סיקרן – כיצב בנייה ברוטליסטית , ולעיתים מונומנטלית, ובבטון חשוף השתלבה בהודו המאופיינת בפרטי הפרטים הקישוטיים, המעוגלים, ובצבעוניות המסחררת?

וגם התעוררה השאלה כיצד האדריכל, האמן, המעצב השוויצרי- צרפתי, Le Corbusier , בנה עיר, ועוד עיר בירה בצפונה של הודו?

נסיבות החיים הן הן הטריגר לקורה. כמו תמיד. ב- 1947 האנגלים עזבו את הודו, וכדרכם של עמים, הזרים לתרבותם ולמורכבויות המקומיות, החליטו להפריד את פקיסטן מצפונה של הודו כארץ בפני עצמה. בדרך זאת חבל פנג'אב ההודי איבד את בירתו, Lahore, שהפכה טריטוריה פקיסטנית.

Nehru, ראש ממשלתה הראשון של הודו הזמין בין השנים 1950-1951, שני אמריקאים, האדריכל, אלברט מאייר ומתכנן הערים, מתיו נוביק ,לבנות עיר בירה חדשה לחבל ארץ בשיפולי ההימליה, את Chandigarh.

וכבר אמרנו שהחיים בשלהם? אחרי שנה של עבודה מתיו נוביק, מתכנן הערים האמריקאי – יהודי נהרג בתאונת מטוס, ולאחר מכן גם אלברט מאייר, האדריכל הראשי, עזב את הפרויקט בהודו.

 Nehru הזמין את קורבוזיה לנהל את פרויקט הקמת עיר הבירה Chandigarh. קורבוזיה היה באותה תקופה אדריכל מוכר בינלאומית בזכות תפיסותיו המודרניסטיות, בדגש על בניה בבטון חשוף.

חשוב לציין שבתחילת דרכו קורבוזיה עבד בפאריס במשרד האדריכל Auguste Perret, מחלוצי הבנייה בבטון חשוף והשפעתו של קורבוזיה הייתה לא מעטה. מדוע חשובה הארה זאת? כדי להיווכח שלחידוש יש מטמורפוזה צומחת.

שנים עבדתי בהודו, עם מפעלים קטנים מצפונה ועד דרומה, לכן שאלתי שאלה הנשאלת מעצמה – פרויקט קורבוזיה בהודו היה נטול קונטקסט? – היכן בונים, מה תרבותם של המקומיים – במובן דרכי חייהם – של אותו עם לו בונים את עיר הבירה? אין ספק  שבאותן שנים שהקולוניאליזם הטריטוריאלי היה נטול מודעות מה המשמעות 'קולוניאליזם התרבותי' במקומות שונים בעולם – דוגמת 'הסכם סייקס-פיקו' בין האנגלים לצרפתים ב-1916 בחלוקת שטחי השליטה במזרח התיכון. עם השנים נכחנו, והשאלה האם 'למדנו' משמעות הקונטקסט התרבותי מהו?

והתייחסות אחרונה במחשבות בעקבות הסרט – חברה הודית טובה, פנג'אבית, אשר גדלה בקלקטה ולמדה במיטב האוניברסיטאות האמריקאיות בBangalore-, ציינה בפני, לפני מספר שנים – "היכן היה העם ההודי, לולא האנגלים?". אין ספק שגם קונטקסט תרבותי נבחן במידתיות 'הנשקלת' ממספר זוויות ראיה.

המבנים המרכזיים המונומנטליים של קורבוזיה בצ'אנדיגר זרים לתרבות ההודית, בה הקווים המעוגלים, הקישוטיות והצבעוניות לא מפסיקה לשטוף את העיניים.

והארה אחרונה – לא בכדי השם של הסרט שניתן ע"י יוצריו, הוא – The Power of Utopia. השם בעברית 'אינו תופס צד' וחבל, כי לשם של יצירה יש, ללא ספק, אמירה.