לפני כ-3-4 חודשים הוקרן הסרט גם בישראל. התכוונו לכתב עליו, ועומס נושאים אחרים מנעו מאיתנו בסופו של דבר. טוב שרק עתה "התפנה מקום" להתייחס אליו. ואולי לא במקרה…בהמשך הכתבה תיווכחו מדוע.

הסרט, מותחן פוליטי. שופט חוקר עלה בדרגות תפקידו לא בזכות כישוריו, והיו לו, אלא כדי להיות זה שחותם על גזרי דין מוות נידונים על לא עוול בכפם. החוקר, הדמות המרכזית, קרוע בתוכו ומודע למציאות הקורית איתו. בכל זאת הוא בוחר במוצע לו. הדרמה מתחילה במוחו ובנפשו.

במקביל, מתח פוליטי עולה וגובר מתפרץ ברחובות אירן בעקבות מותה ממכות ומעינויים במאסר של צעירה שנתפסה לובשת חג'אב לא כנדרש . מציאות שאכן קרתה בפועל באיראן ב- 2022.

רובד מתח נוסף מתרחש במשפחתו של החוקר, אשתו ושתי בנותיו הבוגרות, סטודנטיות, מתקוממות למציאות הפוליטית מעלה, רוצות לקחת בה חלק והאב אוסר עליהם, גם בגלל מעמדו במערכת המשפט וגם מאחר שהן עלולות בהצטרפותן להאיר מעשיו הנפשעים.

אם המשפחה, אישה משכילה, מבינה את הסיטואציה אליה נקלעה המשפחה בגלל תפקיד האב, ומנסה לתמרן – גם כדי לכבד דמות האב במשפחה וגם מחשש לפגיעה  במעמד הכלכלי של המשפחה.

אירועי הרחוב, סטודנטים, בעיקר סטודנטיות המפגינות בפומבי, גולשים מבלי מעורבות אקטיבית גם למשפחה. חברת הבת הבכורה נפצעת בהפגנה והבנות ואם מנסות להצילה. המתח במשפחה מגיע לשיאים כאשר האב מחליט להתרחק לעת עתה מהעיר, מכל הסיבות שפורטו מעלה.

גם הבריחה מלווה במתח חשיפת מעשיו הנפשעים של האב, בעקבות חשיפת תמונתו ברשתות החברתיות. כל נושא מעורבות הרשתות החברתיות, שכולם חשופים להן, מסביר כיצד בהשתלטות הפוליטית על האינטרנט ניתן לשלוט על המונים. אלו עובדות שקרו וקוראים עד היום באיראן.

הסיום עוד יותר טרגי מהמצופה דווקא באותו בית ילדותו של החוקר, המבודד והנטוש בהרים, אליו המשפחה נמלטה. בהיות הסרט מותחן, נסיים נושא הקורה בסרט בנקודה זאת, אבל נוסיף רובד לא פחות מותח כיצד נולד התסריט של הסרט וגם נצטט פרק מהמציאות האירנית 'יוצאת הדופן'.

בנושא ביקורת סרט – המשחק מצוין, השחקנים חיים את חייהם באיראן כיום, לצערי.  כשתקראו מטה סיפורי חיים באירן, תבינו שהביקורת אותה קראתי בזמנו בארץ מתגמדת או לא-רלוונטית, או אפילו קטנונית אם טרם קוראים סיפורי המציאות מטה.

איראן – סיפור מהחיים  – " מוחמד רסולוף , התסריטאי,הבמאי והמפיק של הסרט, הגה את הסרט לאחר שריצה תקופת מאסר ב-2022, תקופה שחפפה להתקוממויות עממיות באיראן בעקבות מותה במעצר המשטרה של מהסא אמיני (הבחורה שמתה בכלא מעינויים. בין השאר ביסס רסולוף את התסריט וסיפורו של הדמות הראשית, החוקר, על מפגש מקרי בכלא עם פקיד בכיר שהתוודה כי הוא "מבוהל ונבוך עמוקות" מעבודתו.

"היו לי מספר רעיונות הקשורים לפסיכולוגיה של אנשים כמו החוקר, אנשים שעובדים עבור המשטר באיראן – אלה שחקרו אותי, אלה שמדכאים אמנים באמצעות צנזורה", סיפר רסולוף. "תהיתי: מי הם? איך הם חושבים? איך הפסיכולוגיה שלהם עובדת? למה אני לא יכול לחשוב כמוהם?"

צילומי הסרט ארכו 70 יום שהתפרסו על פני שלושה חודשים מסוף דצמבר 2023 ועד מרץ 2024, כיוון שלא התאפשר לצלם ברציפות. העבודה נעשתה בחשאי, מיקומים נשלחו לעיתים קרובות לשחקנים ולצוות קטן רק כמה שעות לפני הצילומים. לפעמים הצוות היה מגיע ונאלץ להתפזר במהרה כיוון שהמפיקים הבחינו באנשים חשודים בקרבת מקום וחששו כי הם נציגי הרשויות. סצנות רחוב צולמו בזהירות יתירה, ובדרך כלל כללו רק סצנות שבהן הנשים היו לבושות חיג'אב. כדי לעקוף את הצורך בצילומי המחאות בהן נשים היו ללא חיג'אב השתמש רסולוף בסרטונים אמיתיים מהמחאות. רסולוף עצמו השתדל להתרחק מסט הצילומים, וניהל אותו באמצעות שני עוזרים שאחד מהם עבד עם הצוות הטכני והשני עם השחקנים והמעצבים."

סיפור נוסף מהחיים האיראניים –  "לקראת פסטיבל קאן 2024 נודע כי סרט של רסולוף בשם "זרע התאנה הקדושה" יוקרן בפטיבל. הפרסום גרם לכך שאחדים ממפיקי הסרט זומנו על ידי הרשויות האיראניות לחקירה, נאסר על חלק מהשחקנים לעזוב את הארץ, והם סיפרו כי נדרשו לבקש מהבמאי להסיר את סרטו מהפסטיבל. ב-8 במאי 2024 הודיע עורך דינו של רסולוף כי הבמאי נידון לשמונה שנות מאסר, הלקאות, קנס והחרמת רכושו. הטיעון הרשמי לגזר הדין התבסס על הצהרותיו בנוגע ליצירת סרטים, פעולות שלדעת בית המשפט היו דוגמה לקנוניה מתוך כוונה לבצע פשע כנגד ביטחון המדינה.

צילומי הסרט היו בעיצומם כאשר התקבל גזר הדין, רסולוף הגיש ערעור והמשיך לעבוד על הסרט. הוא הספיק להשלים את הצילומים כאשר הערעור נדחה, והוא הבין שעליו לעזוב את הארץ כדי לא להיעצר. הוא הבריח את הגבול בעזרת אנשים שפגש בעבר בבתי הכלא באיראן והגיע לעיירה עם קונסוליה גרמנית. כיוון שדרכונו הוחרם על ידי השלטונות האיראנים הוא הזדהה באמצעות טביעת אצבע, קיבל מסמך זמני והועבר לגרמניה, בה התגורר בעבר. תהליך הבריחה לקח 28 ימים. הוא תיאר אותה כ-"מסע מתיש, ארוך, מסובך ומייסר". מלבד רסולוף גם השחקניות מאהסה רוסטאמי וסטארה מאלכי שמגלמות את בנותיו של אימאן הצליחו לצאת מאיראן.

רסולוף הספיק להשתתף בפתיחת פסיטבל קאן ולצעוד על השטיח האדום, שם החזיק בתמונתם של השחקנים מיסאג זארה וסוהילה גולסטאני שלא הצליחו לעזוב את איראן,  ומתמודדים עם האשמות בהפצת שחיתות, זנות, וקנוניה נגד הביטחון הלאומי. "זרע התאנה הקדושה" זכה לתשואות הארוכות ביותר מבין הסרטים שהשתתפו בפסיטבל, ובסיומו זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים."

עריכת הסרט נעשתה על ידי אנדרו בירד, עורך גרמני. הוצאת הסרטונים לעריכה הייתה מורכבת, והצילומים נשלחו למספר חשבונות שונים מתוך מטרה לעקוף את הצנזורים וסוכני המודיעין הממשלתיים. בירד לא מבין פרסית, וכאשר רסולוף לא היה זמין הוא השתמש בטיוטה ראשונית שהייתה ברשותו כדי לנחש מה קורה בסצנות שערך.

במהלך הצילומים נודע לרסולוף על עונש המאסר שנגזר עליו. הוא המשיך בצילומים והסתמך על כך שתהליך הערעור יהיה ארוך, בפרט שבמהלכו חלה חופשה בת שבועיים עקב הנורוז, ראש השנה האיראני. לאחר החג אישר בית המשפט לערעורים את גזר הדין, ורסולוף נאלץ להחליט בתוך חלון זמן של שעתיים אם להישאר באיראן או להימלט. הוא השאיר את המכשירים האלקטרוניים שלו בבית ונמלט למקום בטוח, ממנו עבר אחר כך את הגבול ברגל. הוא המשיך לעבוד על הסרט גם תוך כדי הנסיעה אל מעבר הגבול.

רסולוף העביר שבועיים בדרכים בטרם הגיע לגרמניה, במהלכם המשיך לשלוח לבירד הוראות עריכה. אחד מאנשי הצוות שעבדו על הסרט הצליח לטוס להמבורג ולמסור את הכונן הקשיח למקום בו נערך הפוסט-פרודקשן בגרמניה.

עריכת הסרט נעשתה על ידי אנדרו בירד, עורך גרמני. הוצאת הסרטונים לעריכה הייתה מורכבת, והצילומים נשלחו למספר חשבונות שונים מתוך מטרה לעקוף את הצנזורים וסוכני המודיעין הממשלתיים. בירד לא מבין פרסית, וכאשר רסולוף לא היה זמין הוא השתמש בטיוטה ראשונית שהייתה ברשותו כדי לנחש מה קורה בסצנות שערך.

במהלך הצילומים נודע לרסולוף על עונש המאסר שנגזר עליו. הוא המשיך בצילומים והסתמך על כך שתהליך הערעור יהיה ארוך, בפרט שבמהלכו חלה חופשה בת שבועיים עקב הנורוז, ראש השנה האיראני. לאחר החג אישר בית המשפט לערעורים את גזר הדין, ורסולוף נאלץ להחליט בתוך חלון זמן של שעתיים אם להישאר באיראן או להימלט. הוא השאיר את המכשירים האלקטרוניים שלו בבית ונמלט למקום בטוח, ממנו עבר אחר כך את הגבול ברגל. הוא המשיך לעבוד על הסרט גם תוך כדי הנסיעה אל מעבר הגבול.

רסולוף העביר שבועיים בדרכים בטרם הגיע לגרמניה, במהלכם המשיך לשלוח לבירד הוראות עריכה. אחד מאנשי הצוות שעבדו על הסרט הצליח לטוס להמבורג ולמסור את הכונן הקשיח למקום בו נערך הפוסט-פרודקשן בגרמניה.

תסריט: מוחמד רסולוף
עריכה: אנדרו ברד
שחקנים ראשיים: מג'יד זהה, סטרה מלכי, מוהמד שרמאגי, אמין נאג'י, נאג'א אבאס, שג'אהי שרמאגי
צילום: נשים מג'אג'י
מוזיקה: גריגור, צ'רנקה
חברה מפיקה: Cirko Film
הקרנת בכורה: 24 במאי 2024 (פסטיבל קאן), 18 בספטמבר 2024 (צרפת)
משך הקרנה: 168 דקות
שפת המקור: פרסית
סוגה: סרט דרמה

אפשר לצפות בסרט ב- VOD בסינמטק תל-אביב.