לא כדי להרשים, אלא כדי לעודד לצאת להכיר ולטייל באתר ייחודי זה, נציין שאונסקו ייחדו למערות בית גוברין-מרשה, מקום ליד "הפירמידות במצרים, האקרווליס באתונה, טאג' מאהאל בהודו, איי גלפגוס באקוודור, הרי הרוקיס בקנדה, ושדות האורז בפיליפינים". ואנחנו נוסיף, לאחר שביקרנו בחלק מרשימת האתרים מעלה, שההפתעות במעבר מסוג מערה לרעותה, ההתפעלות רק עלתה. "המערות הוכרזו לפי קריטריון של אמנת המורשת העולמית, שלפיו האתר מהווה דוגמה יוצאת מן הכלל של שימוש התושבים הקדומים בקרקע בשיתוף פעולה והדדיות עם הסביבה."

בשפלת יהודה, רק 250 מטר מעל פני הים, בין צמחיית חורש ים-תיכוני, בין גיאיות וגבעות נמוכות יחסית, וחלקות מעובדות על ידי חקלאיים, אפשר להגיע בקלות למערות מתקופות שונות. האתר ערוך עם 5 מוקדי חנייה וכבישים שלולים ממוקד למוקד. השטח מאד רחב – 3000 דונם, לכן הושקעה מחשבה ועבודה כיצד להקל על מטיילים בגילאים שונים לבקר במרבית המערות.

התקופות הבאות לידי ביטוי בערים העתיקות – מרשה, מאות 1-9 לפסה"נ ובית גוברין, מאות 10-1 לסה"נ, ומיקומן בסמוך לצומת של דרכי מסחר למסופוטמיה ולמצרים. האתר חושף רב-תרבותיות של התושבים לאורך 2000 שנים ברציפות.

הן מכונות כך בגלל צורתן וצורת החציבה – תחילה נחצב פיר עול עד 0.9 מ' קוטר, אשר חדר את השכבות הקשות, כ-3 מ' עובי, אל שכבות הקירטון הרך. הפיר הורחב על מנת להגיע לאבני החציבה המלבניות הוצאו מהמערות בעזרת חבלים.צורת הפעמון של המערות מונעת שהתקרה תתמוטט.

היכרות לאורך השנים הללו עם אפשרויות השימוש של סלע הקירטון הרך גם בהפקת חומר בנייה (ראו מערות הפעמון) ולצרכים מגוונים, החל מבתים למגורים, לאגירת מים, בניית בתי רחצה, לגידול יונים לאכילה ולהפריית השטח החקלאי, לבתי בד ואף לקבורה בכוכים (מערת המבוך, מערת בית הבד, מערת הקולומבריום – שובך היונים, החפורה במספר קומות, הווילה, בית רחב מידות בשתי קומות ומרתפים לה, המערות הצידוניות לקבורת מתים).

באתר הענק הזה של בית גוברין-מרשה תוכלו לגלות ממצאים מרשימים נוספים, דוגמת כנסייה, סנט אנה, גדולה יחסית, 56X52 מטר, אשר נבנתה בתקופה הביזנטית ושוקמה בתקופה הצלבנית עדיין בחלקה על תילה, מבצר צלבני , אמפיתאטרון ובית מרחץ גדול מהתקופה הרומית.

לסקרנים, שימו לב מה עבר על העיר מרשה – "היא נזכרת במקרא עם הרי יהודה שביצר רחבעם בעקבות מסעו הצבאי של שישק, מלך מצרים (יהושוע ט"ו 44). זמן קצר לאחר מכן בראשית המאה ה-9 לפסה"נ, שיגר בנו של שישק צבא בראשותו של מצביאו זרח הקושי – לעבר יהודה, אך אסא מלך יהודה גבר עליו ליד מרשה.

בתקופה הפרסית, לאחר חורבן בית ראשון, התיישבו בדרומה של יהודה ובמרשה אדומים שעלו מן הנגב. האזור נודע אז בשם אדומיאה. במאה ה-4 לפסנ"נ הצטרפו אליהם צידונים ויוונים, שהביאו עימם את התרבות ההלניסטית. מרשה של התקופה ההלניסטית הייתה עיר קוסמופוליטית ומרכז כלכלי חשוב. התגוררו בה גם מצרים ויהודים מעטים. חלק מהיהודים הם צאצאי אוכלוסייה מקומית מהימים שקדמו לחורבן הבית הראשון ואחרים באו למקום מערי מישור החוף.

בתקופה ההלניסטית נבנתה העיר התחתית של מרשה ונצבו בה מערות רבות. ממקורות היסטוריים ומהחפירות במקום עולה כי בשנים112/3 לפסה"נ כבש המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס את אדומיאה וגייר בכפייה את תושביה. הורקנוס החריב את העיר.

מרשה נושבה מחדש, אך ימי התהילה שלה חלפו והיא נותרה יישוב קטן. מרשה חרבה כליל בשנת 40 לפסה"נ, במסע המלחמה של הפרתים, אויביהם של הרומאים, ששלטו על מערבה של אסיה, מעבר לנהר פרת." העולם כמנהגו נוהג, לצערנו, כובש ומחריב …

חוברת מעולה בכניסה לאתר מאד מומלצת לנסיעה בשטח ולהתמצאות. הוצאת רשות הטבע והגנים

גן לאומי בית גוברין-מרשה – www.prks.org.il