By judith bar
פורסם במדור- "מבט על החיים"
// יהודית בר
לפני מספר ימים חנתה בחוף תל אביב-יפו יאכטה יפיפייה, ויש הטוענים הגדולה ביותר בעולם. המעצב פיליפ סטארק אחראי לקווי הצללית יוצאת הדופן שלה.
תוך כדי צעידה בטיילת מכוון מסעדת מנטה ריי לכוון יפו רבים לא יכלו שלא להתייחס אל היאכטה, בהיותה כה זרה לנוף וכה מושכת תשומת לב. לדוגמא – אני בעיקר דברתי על יופייה המהפנט, אחר דיבר בעיקר על המחיר האסטרונומי שנדרש לייצרה, ועוד צועד דיבר בעיקר על בעליה, יהודי רוסי והדגיש שבניגוד לאוליגרכים אחרים, הצליח לייצר את הונו בשתי ידיו, כלומר על יכולותיו המקצועיות-פיננסיות, ועוד צועד התרכז בסיבת הגעתה – בנו של בעל היאכטה עלה לתורה בירושלים בשנת בר המצווה שלו, וזאת הסיבה להגעתה לארץ; וכה הפתיע אדם שהגיע במיוחד לצלם את היאכטה במצלמה מקצועית, ותוך כדי הצילומים סיפר חלק מסיפור חייו, כיצד ירד מנכסיו בגלל אשתו שעזבה אותו בגלל הכרות כושלת באינטרנט ואיתה לקחה את הונם.
אחרי דיאלוגים כה שונים אל מול היאכטה ש"שיגעה" את עיני כולנו, תמהתי, שוב, כיצד אותה מציאות נראית עד כדי כך שונה במחשבתם של אנשים שונים. ומכאן שוב עלתה בי המחשבה מהי בעצם המציאות שנצפתה על ידי כל אותם אנשים? וכמובן שתשובה אין.
כך אנחנו מתהלכים בחיים ומספרים סיפורים זה לזה כל יום וכל היום, וסיפורנו אינם אלא פרי בית גידול מחשבתנו. המציאות היא חידה שנחשפת כל פעם בלבוש המתאר/מספר אותה. כדאי תמיד לזכור עובדה זאת, בעיקר כאשר אנחנו מתווכחים בחירוף נפש על צדקת המציאות אשר בפי סיפורנו.
