סיפור – סבי מצד אימי, ז"ל, התמחה לרב בלימודיו במולדבה דאז, וכאשר החליט להקים משפחה, פתח מפעל לחוטי צמר בקצה העיירה. למרות עיסוקו האינטנסיבי בהפעלת וניהול המפעל, כל הזקוק למחשבה או לעצה, או ליישוב מחלוקת, הוא שימש כבר סמכא בין הגויים ובין היהודים, כמובן. אני משערת, שלמרות עיסוקו לצורך פרנסת המשפחה, המשיך בלימוד התורה בזמנו הפנוי. הייתי רק בת 5 כאשר סבי נפטר, כך שהרבה פרטים אינני יודעת. מאחר שגדלתי בבית אתאיסטי, בהיות אבי וגם אחיו הגדול קומוניסטים, המסורת היהודית נשמרה כהילכתא רק ביום כיפור ובפסח.

פתיחת הכתבה אינה מקרית – חיפשתי, וגם מצאתי, את הנימה האישית  על חיי היהודים בגולה, גם החיים של אלו שנועדו לגדולה בנושא לימוד התורה.

עומק המשבר המתמיד והמעמיק בחברה הישראלית בסוגוית 'תלמוד תורה ולומדי תורה' מאז קום המדינה וכיצד הוא מקרין על החלטות מדיניות והקרע העצוב שהוא מביא עימו, הביא אותי לבדוק סוגיות אלו בהיסטוריה של היהודים. מאחר שאינני דתיה, פניתי לכתבים של אחד ממורי באוניברסיטה בשנות ה-70, פרופ' ישעיהו ליבוביץ'. את העובדות ההיסטוריות דליתי מפרק בספרו 'יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל', אשר יצא בהוצאת שוקן ב-2005.

ראשית, פרטים היסטוריים –

א. "אם למדת תורה הרבה – אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת" (אבות). ובאשר היא התכלית – אסור להפוך אותה לאמצעי להשגת תועלת או הנאה ממנה או פטור מחובות אנושיות אחרות: "אל תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדום לחפור בו" (שם); "לא יתעסק בתורת ה' להתפרנס בה ולא לקבל כבוד או ממון מבני אדם, ולא תהיה תכליתה אצל האדם אלא לדעת אותה בלבד… ואין תכלית  האמת אלא לידע שהיא אמת, והתורה אמת ותכלית ידיעתה – לעשותה" (רמב"ם)." 'ברור הוא, שאם אסור לאדם להטיל על בני-אדם אחרים לפרנס אותו תמורת עיסוקו בתורה, קל וחומר שאסור לו להטיל על אחרים לשפוך את דמם למענו ולהגן עליו תמורת עיסוקו זה.'

ב. 'אולם במסורת היהודית מעוגנת גם תפיסה אחרת, מנוגדת לראשונה, והיא – שמחובתו של הציבור לספק את צורכי לומדי התורה. … במסורת האגדה מובע רעיון זה בדרש על הפסוק "שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך": זבולון, היושב לחוף ימים, יוצא למרחקים לשם ריווח, כדי שיוכל לפרנס את יששכר היושב באהלה של תורה. בתפיסה הזאת ניתן למצוא הצדקה גם לכך, ש"אחרים" (בני זבולון) יצאו ללחום את מלחמת עם ישראל  ולהגן "עלינו" (בני יששכר), כדי ש"אנחנו" – לומדי התורה – נוכל להתמיד בלימודנו'.

'בין שתי התפיסות הללו לא תיתכן הרמוניזציה , והאדם הדתי  – חייב להכריע ביניהן, ובהכרעה זאת תלויה גם העמדה לגבי הבעיה האקטואלית של גיוס בני הישיבות. הניסיון ההיסטורי והניסיון בהווה מוכיחה שהתפיסה של פרקי אבות ושל הרמב"ם בכוחה לקיים יהדות של תורה, ואילו הרעיון  של  "יששכר וזבולון", שבו החזיקו רבים , ושבו מחזיקה היום היהדות הדתית הרשמית, גורם נזק עצום למעמדן של התורה והאמונה בעם ישראל – כפי שצפה הרמב"ם.'

'וכבר שאלני ש"י עגנון ז"ל לפני הרבה שנים – מה דעתי על סיבת השבר הגדול של התורה בקרב עם ישראל (ההתחבטות בשאלה זו היא – כאשר יבין כל מבין – הנושא העיקרי של כל יצירתו של עגנון!), ומה נטל מן התורה את כוחה העצום שהיה בה  עשרות דורות לגבי אדם מישראל ולגבי עם ישראל. עניתיו : כוחה של התורה נשבר משהייתה התורה לתלמוד תורה.'

ומה אנחנו למדים מהטקסט מעלה? כל אחד והארותיו. ואני? לדרש פירושים שונים, וזאת בעצם בחירתו של אדם בהתאם לזוויות ראייתו המונחים בעיקר ע"י ערכיו האנושיים, רגישותו וכיצד חשוב לו למקם עצמו במרחב הסוציו-תרבותי בו הוא חי.

 

*  שימו לב  – בטקסט : הגרשיים, מציינים ציטוט המקורות בהם השתמש פרופ' ליבוביץ

וגרש אחד – ציטוט טקסט הסבריו.

 

הוצאת שוקן – www.schoken.co.il