לאחרונה נחשפנו למאפייה הבוכרית אמנון. משפחה שעלתה ב- 1993 לארץ מבוכרה, חוו קושי, חזרו לבוכרה וחזרו שוב אחרי 3 שנים בהחלטת האב. ב-1999 האב,  אמנון שמסייב, ז"ל, החליט והקים את המאפייה. הקורונה הכריעה אותו, אדם צעיר יחסית, מעל 60, ומאז הבן, אלכס שמסייב, מנהל אותה.

לאחר שכבר טעמנו וקנינו מספר פעמים מהמאפים הבוכרים, רצינו לחלוק עם רבים חוויה קולינרית איכותית.

בפתח המאפייה, בשני אשנבים שנפתחים לציבור העומד על המדרכה, מתרחשת המכירה. המאפייה כולה נסתרת, ומכאן שכל כך גירתה אותנו להכירה.

לפני כ- 8 שנים, בנסיעת עבודה, ביקרנו באוזבקיסטן והכרנו מקרוב גם את הקולינריה בבוכרה. התאהבנו. התאהבנו גם באנשיה – שקטים, מנומסים ומארחים בחיוך. אותם מאפיינים תרבותיים נוכחים גם בהכרות העושים במלאכת המאפייה הבוכרית ברח' זלמן שזר 11 בת"א. "מאד מאירי פנים המוכרים, נעים לקנות בה", חלק הממליץ הראשון שבזכותו הכרנו את הבוכרים מנווה עופר.

קבענו יום, בוקר, לראות בעיניים, להריח מקרוב את הריחות, לחוש באווירה הידידותית, ולחוות תהליך אפיית הלחם הבוכרי. מאד עניין אותנו כיצד בישראל אופים את הלחם הבוכרי העגול, הנדבק לקירות התנור. בבוכרה חווינו אפיית לחם ומאפים בתנור הבנוי מטיט. בשווקים נעמדנו לקנות את הלחם ישר מהתנור שנמצא על אם הדרך, כמעט בכל פינה. צפו בתהליך המרתק הזה ב'מאפייה הבוכרית אמנון'.

מגזין ׳מקו ועד תרבות׳׳

בנוסף ללחם, שהוא הלהיט, כיסונים בוכרים, המכונים סמסה – במאפים משולשים או במרובעים – ממולאים בבשר, בתרד, בדלעת, בתפוחי אדמה, בפטריות ואף באגוזים ושקדים – מביאים את כל טעמי בוכרה המקוריים בישראל. המלצה – אפשר גם להקפיא ולהטריאם לפני הארוחה.

לא הפסקתי לחשב בכל עת הדיאלוגים במאפייה עד כמה גרם מזלנו בארץ – איזו חוויה קולינרית מגוונת, אוטנטית, אנחנו מצליחים לחוות וליהנות בארץ ישראל. כדאי לזכור שזהו עוד מאפיין, תרומה לכולנו, בהיותנו פזורה שהתקבצה במדינת היהודים.

בכתבה זאת הוא המקום להודות למשפחת שמסייב ולכל העושים במלאכה במאפיה, על העובדה שבעשייתם מאפשרים לנו  ליהנות ממטעמי בוכרה האוטנטיים.

מגזין ׳מקו ועד תרבות׳׳