״ימי האפס״ הוקרן לראשונה בארץ בפסטיבל הסרטים בירושלים השנה. ולא בכדי, מאחר שהמסר של הסרט מורכב. היוצרים מתבססים על חלקי עובדות, על ניתוח ראיונות שהנסתר גדול על הגלוי, שהנושא נפיץ ביותר וסימני השאלה נותרים גדולים.

// צוות "חפצים"

תמונה ראשית: יח"צ הסרט

הבמאי האמריקאי, זוכה האוסקר, אלכס גיבני ("מונית לצד האפל"), בעזרתם של שני עיתונאים: דיוויד סינגר (כתב של הניו יורק טיימס) ויוסי מלמן הישראלי, יוצא למסע בעקבות וירוס המחשבים "סטוקסנט" (Stuxnet). פרשת "סטוקסנט", שנחשפה ב-2010 על ידי מומחי טכנולוגיית מידע, הינה אבן דרך בהיסטורית הוירוסים הממוחשבים. זוהי הפעם הראשונה שמדינת עושה ניסיון שנועד לפגוע במערכות בקרה כדי להשיג פגיעה פיזית במתקן צבאי במדינה אחרת, ובמקרה הזה במתקן להעשרת אורניום בנתאז, באיראן.

בתקופת השאה (1979 – 1941), כאשר יחסי ארה"ב איראן היו בשיאם, הנשיא האמריקאי ניקסון היה זה שדחף להקמת תוכנית הגרעין האירנית. לאחר המהפכה ב-1979, כשאיראן הפכה לאויבת ארה"ב, ההשערה היא שישראל ביחד עם ארה"ב שיתפו פעולה בפיתוח וירוס שיעכב את תוכנית הגרעין האיראנית. התוכנית הצליחה ופעולת הצנטריפוגות הושבתה. אך לעומת ארה"ב שרצתה לעצור את המבצע, לאחר שלבה הראשון, קיים ההשערה שישראל שאפה לגרום עוד נזק על ידי שינוי ושיפור הקוד.

טריילר הסרט, יח"צ

בשלב זה "סטוקסנט" יצא משליטה והחל להתפשט ברחבי העולם. עקב השינויים בקוד הווירוס החל לפגוע במחשבים ללא אבחנה – מה שמשך הביא לחשיפתו ובהמשך לגילוי הקוד וניתוחו על ידי האיראנים וחברות אבטחת המידע. האיראנים בתגובה פיתחו יחידת סייבר משלהם אשר מפתחת וירוסים זדוניים התוקפים את המערב.

עד היום ארה"ב מכחישה את חלקה בפיתוח "סטוקסנט", אך גיבני חושף בסרטו קיומו לכאורה של פרוייקט "נייטרו-זאוס" (Nitro-Zeus), ש"סטוקסנט" הינו חלק ממנו.. "נייטרו-זאוס" היא תוכנית שבמסגרתה התכוננה ארצות הברית לתקוף באמצעי סייבר את איראן, וכללה פגיעה בהגנות האוויר האירניות, התקשורת וחלקים קריטיים מרשת החשמל של איראן.

השאלות שעולות בעקבות הסרט נוגעות לסכנות שטומנות בחובן טכנולוגיות המשמשות למלחמות סייבר המתרחשות ללא רגולציה. ומי יודע האם התקפה וירוסים שכזאת לא תוביל למלחמה מחוץ למסכי המחשב. לעומת מלחמה רגילה שאמורה לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי, וברת פיקוח עקב היותה נראית לעין.

תמונה: יח"צ הסרט

יוצרי הסרט הצליחו ליצור סרט מתח כמעט ״יש מאין״. כדי ליצור את היש – השערות רבות הנראות כעובדות, השתמשו בטכניקות צילום מאד מעניינות והמציאו דמות וירטואלית, בפועל שחקנית, המופיעה על המסך כדמות דיגיטלית, פרי טכנולוגיה.

הסרט נצפה כסרט מתח וזאת אחת מגדולות היוצרים. מדוע? כמעט בשליש מהסרט ברור לצופה הנושא ולמרות זאת המתח נבנה כאשר נבנה הפחד מאפוקליפסה עם כל משפט נוסף

מלבד ה״איך״, הפן האמנותי של הסרט, ללא ספק חשוב היה להביא את נושאו לזירה הציבורית.  נושא הסרט טומן בחובו מהי אחריות שלטונית,

מתוך הידיעה שכוחות הפועלים באיזושהי מציאות  הם עשויים/עלולים להביא עימם כוחות נוספים, בלתי צפויים.

רעיונות, בהיותם מנוסחים במילים, בונים מציאות. גדולתו של הסרט גם בפן הפילוסופי-אנושי, המציף את המחשבה בעת ובעיקר אחרי הסרט.